לאחר נטישת ארה"ב - הפלשתינים יפנו לרוסיה

ממרומי ניסיוני הציבורי (וכן גם קצת...גילי) קולות הצהלה העולים ובוקעים מחלקים רבים בציבוריות הישראליות נוכח דברי הנשיא טרמפ על ההנהגה הפלשתינים נראים לי מעט מוקדמים ומעט מוגזמים.

נכון, בעיקרון, היריב של אויבך הוא ידידך ומדיניות ודיפלומטיה הם לא פעם "משחק סכום אפס". האשמת ההנהגה הפלשתינית באי רצונה בשלום על ידי שגרירת ארה"ב באו"ם "עושה נעים" לאזנים ישראליות רבות.

האיומים על הפסקת העברת תקציבים לניהול חיי היום יום של הפלשתינים גורמת לרבים לחשוב שהסנקציה הכספית תעשה את שלה ותביא את הפלשתינים לשולחן המשא ומתן בתנאים שלנו.

יש בקרבנו גם רבים המשוכנעים ש"נו נו נו" לאבו מאזן מפיו של נשיא האומה החזקה בעולם יביא להתקפלותו המידית מעמדותיו ולהפיכתו ל"חובב ציון".

ובכלל , גם אם דבר מהנחות יסוד אלו לא יקרה, אותם ישראלים (רובם של אזרחי ישראל- קרוב לוודאי) יאמרו לעצמם כי אמנם הפלשתינים ממשיכים לעמוד במרים אך תמיד טוב שהשריף האמריקאי יעמוד לצדך.

דווקא המהלכים המדיניים שאנו עדים להם בשנים האחרונות מלמדות על אפשרות לתסריט אחר שלא בטוח שסופו ב"הפי אנד" הוליוודי אלא, דווקא בהסתבכות העלילה כמיטב סרטי הBBC הבריטים.

השינויים הגדולים במצבה האסטרטגי של ישראל התחילו עם השתחררותה של מקצת ממדינות ערב ומצרים בראשן מחיבוק הדוב הסובייטי-רוסי.

כל עוד מדינה ערבית כלשהי הייתה קרובה לרוסים הרי שהעימות המתמשך ארצות הברית –רוסיה, על השליטה בעולם, חסם כל אפשרות להתקדמות להסדר מדיני.

גם היום, ההתייצבות הרוסית לצדו של משטר אסד בדמשק לא בישר טובות למדינת ישראל והקטין את יכולת התמרון שלנו.

גם במצבת האינטרסים הביטחוניים הישראלים מול איראן ושלוחותיה, העמדה הרוסית (הרואה בכל דבר חלק ממאבק השליטה מול ארצות הברית) הקשתה, מקשה ותקשה על מימוש האינטרסים שלנו.

סטירת הלחי המצלצלת של האדמיניסטרציה האמריקאית (שיתכן מאוד והיא במקומה) להנהגה הפלשתינית עלולה גם להביא לזליגת אינטרסים רוסים לתוככי הרשות הפלשתינית.

לתמיכה מדינית, לתמיכה כלכלית וחלילה גם לתמיכה צבאית (לפחות בנשק או בסיוע דומה אחר).

משלוח כוחות "לשמירת השלום" – כך נהגו הרוסים והסובייטים במשך שנים לכנות את כוחותיהם שנשלחו למדינות זרות – ברצועת עזה יכול להיות מציאותי.

כשם שמעטים העלו בדעתם שצבא רוסי יגיע לסוריה כדי לשמר את משטר אסד, נוכחות שמקשה על יכולת התמרון הישראלית במאמץ לפגוע באספקת הנשק לחיזבאללה ובארגוני טרור גלובליים כמו דעא"ש, כך גם אנו עלולים למצוא כוחות דומים ברצועת עזה.

גם גבוי מדיני רוסי סוחף לפלשתינים יקשה מאוד על ישראל בהתמודדותה עם אינתיפאדה חדשה בשטחים, אם חלילה כזו תפרוץ בעקבות התחושה הפלשתינית כי הגיעו למצב ללא מוצא.

אז אמנם הגילוי שהמעצמה הגדולה בעולם ניצבת לצדנו, בלי תנאים, נותן סוג של שכרון חושים שיחד עם ההתבשמות ממנו (עדיף שהאמריקאים בעדנו מאשר נגדנו) אך תמיד רצוי להיזכר באמירתו של שמעון פרס "סקרים הם כמו בושם, טוב להריח אבל מסוכן לשתות".

אמנם איננו מדבר בשיכרון סקרים אל בשיכרון מדיני אך גם הוא בדומה לבושם מסוכן לשתייה ויש להשתמש בו במשנה זהירות.

*הכותב הוא יעוץ לטקטיקה מדינית ותקשורתית ושימש כיועצו בקרוב של שמעון פרס בתפקידיו השונים.