טבע האדם

אם כל הברואים שווים אז עונש מוות, אם יהיה, יינקט בשוויון גם כשמדובר במחבל וגם ברוצח יהודי. לתת מקום שווה לכל זה מתכון לאשפוז. ובניגוד למשלוחי מנות, הילדות שלנו אינן סחורה

טלי ומרדכי הכירו בטעות, אחרת לא היה סיכוי לסיפור האהבה שלהם. היא חילונית שלא פותחת חלון אחד ימינה. הוא דתי אינטליגנט ואטום. זה היה רומן שהתלקח כמו צמר גפן טבול בנפט. הם הניחו את משקפי הראייה בצד ולא דיברו על פוליטיקה. האש הסוערת נבלמה במכת מים אחת: טלי שאלה את מרדכי האם כל הברואים שווים. הוא ענה שיש מדרג בין בני אדם. הילדים שלו לא שווים לכל הילדים בעולם כי הם הילדים שלו. וגם בין העמים הוא אוהב יותר את העם שלו מאשר את כלל האנושות. הוא לא אמר "עם סגולה" אלא דיבר על קרבה ושייכות. המשקפיים של שניהם קפצו אל האף בהילוך מהיר. טלי אמרה שהוא גזען ונפרדה ממנו.

השאלה של טלי יסודית. כי אם כל הברואים שווים אז עונש מוות, אם יהיה, יינקט בשוויון גמור גם כשמדובר במחבל וגם ברוצח עברי. והדאגה שלנו ליושבי מטוס שהתרסק צריכה להיות זהה בין שהיו על המטוס ישראלים ובין שלא. והאינטרסים של תושבי דרום תל אביב חשובים בדיוק כמו האינטרסים של מהגרי עבודה רווקים בני 30. ועהד תמימי היא אנה פרנק.

צירי לידה

לפעמים מתחשק להגיד, כן, אנחנו יותר טובים. יש לנו כתם סגול על המצח. אוהד ליפניק ביקש לתרום את איברי ילדיו שנהרגו השבוע בתאונה בשומרון, כאוהב חיים, בזמן שמי שהרג אותם ברשלנות הוא חלק מתרבות חובבת מוות, שדוגלת בהתאבדות למען רצח, ומחזיקה את ההגה הפוך. אני נהגת גרועה מאוד, אבל גם נהג מצטיין לא יכול להימלט מרוצחי הכביש שטסים בנתיבים המפותלים וצרי המותניים ביו"ש, עוקפים בפס לבן בלי שדה ראייה, ממריאים מולך פתאום במרכז הכביש, במכונית ישנה שלא עברה טסט מאז שהיתה בניילונים, נוסעים ללא רישיון, עוקפים מימין, ובאופן כללי לא נותנים משקל לחיי אדם. מותר להגיד שממוצע הנהגים מהסוג הזה הם נושאי לוחית רישוי לבנה?

20 שנה חייתי ביישובים מרוחקים באזור הדמדומים והדהרתי גלגליי לאורכה ולרוחבה של הגזרה. יש גם אחוות כביש מפתיעה. הסימונים הבינלאומיים שנהגים מאותתים זה לזה: "משטרה בדרך" או "אתה יכול לעקוף אותי", אבל התחושה היא של דריכות. כדי לרצוח בדרכים לא צריך אצבע על ההדק, מספיקה רגל על הדוושה.

במרחב הגדול הזה מכנים את הכבישים בשם "צירים". זה יכול להסביר למה נולדים כל כך הרבה רעיונות ויוזמות על ההר. הכל עטור צירי לידה. אבל, לִירִיקה בצד, צירים זה ביטוי צבאי. הרופאה ומהנדס ההיי־טק לא אמורים לחזור הביתה ב"ציר" אלא בכביש. ובמזרח הפרוע של ההרים גרים ישראלים סוג ב' שמדינת ישראל מפקירה לכבישים עתיקים שרוחבם כחוד מחט, עתירי סדקים ובורות, נעדרי שוליים, עם אכיפה בלתי מורגשת כלפי עברייני הכביש הפלשתינים. משלמי המסים מעבר לקו הירוק רואים את הפריחה בתשתיות בתחומי ישראל הקטנה ואומרים לעצמם, "טוב, אנחנו מתנחלים, מה נגיד ומה נבקש". בגליל מורחבים הכבישים ל־4 נתיבים, בדרום מוקמים מחלפי ענק, ההרים בעמק נסים הצידה מפני שלמת המלט, הנסיעה לקריית שמונה היא החלקה על חמאה.

בזמן הזה כ־450 אלף האזרחים במזרח הארץ ממשיכים להזדחל על אספלט מבוקע מאחורי משאית פלשתינית שמעיפה חצץ אל השמשות, עומדים בפקקי מחסומים אדירים, מגששים דרכם הביתה דרך צמתים חשוכים, פיתולים לא תקניים ושיפועים מסוכנים. שר תחבורה שיאשר שיקום כבישי כולל באזור הזה יחטוף על הפניית תקציבים למתנחלים על חשבון ניצולי השואה.

עיגולי מטרה

הסולם שמניח שיש קבוצת אנשים שבממוצע מתנהגת רע, וקבוצת אנשים שבממוצע מתנהגת טוב, נחשב כגזענות. גם אני מסתייגת. יש תחומי חיים שבהם הקבוצה שמתנהגת רע על הכביש - מתנהגת טוב מאיתנו. הציור הוא לא סולם אלא עיגולי מטרה: יש מעגל שקרוב לי, ממשפחה, דרך קהילה ועניי עירי, ועד העם שלי, ויש מעגלים חיצוניים. במריבה על אוויר, אדמה או מים, המעגל הקרוב לי יקבל עדיפות. זה טבע האדם.

בעולם החדש אין אמת, יש נרטיבים, ולכן אין עיגול פנימי ועיגולים חיצוניים אלא כל מיני עיגולים ששטים בחלל ובתוכם אנשים שאומרים משפטים נכונים מאוד לאותו העיגול. לתת מקום שווה לכל העיגולים זה מתכון לאשפוז בשל שמיעת קולות או סתם אובדן דרך. טלי אומרת שכולם שווים ואין שוני מהותי. מרדכי אומר שקבוצות אחרות שונות ממנו, אבל שוות. כל השאר לא פחותים, הם פשוט טועים.

ופתאום צלילות שכזאת, דווקא מכיוון ארה"ב. סגן הנשיא פנס הביא במקטורנו אמירה חד־ערכית וברורה: ירושלים היא בירת העם היהודי, ואלוהי אברהם, יצחק ויעקב שומר על הבטחתו. הוא לא ערבב את העיגולים. הוא אמר שיש צד אחד צודק וצד אחד טועה. תודה, פנס.

מי הם אנשי רוח?

פעם אנשי רוח היו אלו שהיתה בהם רוח גבוהה, שרצית לנשום את הבל פיהם. היום אנשי רוח הם אלו שעושים רוח. יאיר גרבוז הוא צייר מצוין ויהונתן גפן הוא פזמונאי מבריק והרב אבינר בעל ידע גדול בתורה, כמו שמוישה זוכמיר ואחיו הם נגרים מחוננים. מה הופך את הדעות שלהם לבעלות משקל יותר מאחרים?

אנחנו אשמים. ריגוש מוכר עיתונים. כדי לשמור על סף ריגוש גבוה, כל בחישה בתה הופכת לסופה וכל טקסט לא מוצלח הופך לסערה. כדאי לשמור על חוש מידה בהתרגשות מכל נפיחה.

חריג: מומלץ לסעור ולגעוש מנפיחות המשוות אותנו, בקלילות מצמררת, לנאצים. לגבי המסתננים, העובדות הן שמי שזכאי למקלט כפליט, מקבל מקלט. שנוהל ההרחקה למדינה שלישית חל על מי שלא נשקפת שום סכנה לחייו. וכל אחד מאלו יקבל כרטיס טיסה ויותר מ־12 אלף שקלים. בימים האחרונים נדמה שהשמאל שכח מה זה להיות נאצים.

אני פורים, שמח ומחפיץ

כמו הסופגניות, גם התחפושות מפציעות מוקדם מדי, וכבר אי אפשר לקנות צלוטייפ באיזה סטוק בלי להיתקל בסחורה סינית של בדים דליקים ואקדחי פיקות.

זהו זמן טוב להזכיר לכל מי שהזדעזע מפרשת יאיר נתניהו, ולמי שלא, שבניגוד למשלוחי המנות - הילדות שלנו אינן סחורה. המצאי הקיים בחנויות לילדות בנות 10 ומעלה כולל חשפנית במדי שוטרת, חשפנית במדי אחות, חשפנית במדי חדרנית, ועל זו הדרך: בוקרת, דבורה, חתולה, מלצרית, שפנפנה, גיבורת־על. כפי שאפשר להתרשם בפורים בכניסה לתיכון אקראי, לסחורה הזאת יש קונות.

יש לקוות שהלוחמות למען שילוב נשים בצה"ל יפעילו את אותו היגיון למען כבוד הנשים ויילחמו בזבל הזה, שצומח באטמוספירה של ניצול והחפצה, ויוקיעו את הלגיטימציה להתחפש לזונות. שיגעתם לנו את הילדות.