"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סערת יהונתן גפן: די בסטירה לחייל כדי לייצר גיבורה?

,עודכן

נאום אחד מוצלח של אופרה ווינפרי בטקס גלובוס הזהב הופך אותה למועמדת מובילה לנשיאות. ראפר כושל שכותב סטטוסים נגד השמאל כשהוא עטוף בדגל הופך ללוחם ב"עוכרי ישראל". מגישה ברדיו שמדברת בגסות רוח על נשיא המדינה ומושעית הופכת לנושאת דגל חופש הדיבור. ילדה בת 16 סוטרת לחייל והנה היא חנה סנש. כמה מעט אנחנו צריכים כדי להפוך אנשים לגיבורים, כמה יותר מדי אנשים הופכים בעינינו לגיבורים בשם כלום.

זה עידן שבו לא צריך לעשות המון כדי להפוך לסמל. אין צורך להתאמץ יותר מדי. קלישאה בעלת ניחוח אינטלקטואלי או אמירה פרובוקטיבית מספיקות. ללבוש שמלות שחורות באירוע נוצץ לאות הזדהות עם קמפיין MeToo, זה כמו להתייצב בבית המשפט מול הרופא שניצל אותך מינית. סטטוס מוצלח בפייסבוק שכותרתו "פמיניזם" שם אותך באותה עמדה שבה ניצבת מישהי שזה שנים מייצגת, פרו בונו, נשים שהוטרדו מינית או נאנסו.

בטלוויזיה מתראיינים, לא אחת, אנשים שהתואר שלהם הוא "פעיל חברתי". רק שיש מי שראויים לתואר בזכות פעילות ארוכת שנים, ויש מי שנכחו בהפגנה וחצי וכבר מתהדרים בו. "יוצר" שלפני 15 שנים כתב שיר שהושמע ברדיו פעמיים - ומאז הוא "עובד על אלבום" - יקרא לשרת התרבות בשם גנאי, ומייד ייחשב למוביל מאבק תרבותי. לא שרגב אינה ראויה לביקורת, אבל היי, אולי נתאמץ קצת יותר ולא נאסוף קלישאות ונעביר את המוח למצב אוטומט?

לכן, ההשוואה בין עהד תמימי לחנה סנש ואנה פרנק, יותר משהיא מקוממת, היא מאכזבת, כי היא פשטנית ועצלנית ולא חכמה. היא לוקחת את מושג החזק מול החלש ומעוותת אותו לחלוטין. זאת השוואה שמבחינת ההיגיון ועומק המחשבה לא מתאימה למי שכתב את "הכבש השישה עשר" ועוד נכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית.

אכן, מעניין אותי לשמוע את יהונתן גפן מדבר על הכיבוש מנקודת מבט מוסרית וערכית; על השפעתו עלינו כחברה, השלכותיו על מדינת ישראל. אני רוצה לשמוע אותו מדבר מנקודת מבט של אדם שגדל במשפחה שיש לה חלק בתקומת הארץ, ממקום של יוצר ואמן ואינטלקטואל. אבל אז הוא מגיע עם אמירה מטופשת שיכולה היתה להיאמר גם על ידי נער בן 15 באירוע של נוער מרצ, וקלישאתיות המחשבה ורדידותה פשוט עושות עצוב.

בילדותי קראתי בשקיקה את סדרת "הנועזים", שגיבוריה היו שרה אהרונסון, טרומפלדור וחנה סנש. הם היו גיבורי ילדותי, מושאי הערצתי. היום כל הפרות הקדושות נופצו והריק גדול, ובאין גיבורים אמיתיים אנחנו מייצרים גיבורי קרטון מיידיים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר