שנה לטראמפ: הכוורת מניעה את הנשיא למרכז

בשבת הקרובה תמלא שנה להשבעתו של דונלד טראמפ לנשיא ה־45 של ארה"ב. הנטייה הרווחת להעריך את שנתו הראשונה אך ורק על יסוד סגנון התנהלותו המתלהם, הבוטה והפוגעני כלפי מיעוטים וקבוצות אתניות ולאומיות, היא פשטנית. אכן, רטוריקה זו פסולה וראויה לכל גינוי, אך תהא זו טעות לראות בה את חזות הכל.

באותה מידה יהיה זה משגה חמור להסיק מסקנות פסקניות וגורפות על יסוד דפוסי העבודה של הבית הלבן שאינם מעידים, לכאורה, על סדר יום נשיאותי צפוף ועמוס מדי האמור, לכאורה, להתחיל בשחרו של היום ולהסתיים עמוק אל תוך הלילה. מכל מקום, אין להתייחס לדפוסי הפעולה של טראמפ, ובכללם ציוציו התכופים והרטוריקה הלא ראויה שלו, כאל האינדיקטורים הבלעדיים שלפיהם אפשר להעריך את ממשלו. שכן, כמו במקרים רבים בעבר, עדים אנו גם הפעם להתגבשותה של כוורת מקצועית, מנוסה וזהירה, שיש בה - הן במישור הכלכלי והן בסביבה הבינלאומית - כדי להאפיל על הקולות, שמקורם בקודקוד הפירמידה.

הנשיא ראוי לקורטוב של אשראי ציבורי, וזאת בזכות העובדה שהקיף את עצמו ב"טובים ביותר ובמבריקים ביותר", ואפשר להם במודע לעצב דרכי פעולה וקווי מדיניות, שלא אחת עמדו בסתירה מוחלטת להצהרות שהשמיע וליעדים האפוקליפטיים שהציב לעצמו. מתחת לרדאר צמחו והתמסדו ערוצי תקשורת חשאיים ואמינים, שבהם הועברו מסרים מרגיעים, בייחוד בציר שבין וושינגטון לבין פיונגיאנג ושהבטיחו, לפחות עד כה, שצחצוח החרבות הפומבי שבין טראמפ לבין קים ג'ונג און יישאר בגדר "הכל דיבורים".

מבחינה זו, הבטיחה הכוורת הביטחונית המיומנת, שבטבורה ניצבים מזכיר ההגנה ג'יימס מטיס והיועץ לביטחון לאומי הרברט מקמאסטר, שהיציבות היחסית במרחב האסטרטגי ובזיקה למדינות סוררות דוגמת איראן וצפון קוריאה, לא תופר. ביטוי מזוקק לכך ניתן בסוף השבוע בהחלטתו של טראמפ להאריך - בכפוף להסתייגויות ולסנקציות חדשות - את הסכם הגרעין עם טהרן.

יש לזכור גם ששיח מתלהם במרחב הבינלאומי בשנה האחרונה אינו נחלתו הבלעדית של הקודקוד האמריקני. על רקע הגידופים שהשמיע יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן כלפי טראמפ, שלעומתם מחווירות חלק מאמירותיו של הנשיא, יש להניח שהכוורת הביטחונית נדרשה להשקיע מאמץ מיוחד כדי להבהיר למחמוד עבאס את חומרת דבריו ובה בשעה לאתר את הדליקה ולמנוע התלקחות מסוכנת. אותם דברים אמורים גם לגבי הצלחתה של הכוורת העסקית שבצמרת הממשל, אשר בניצוחו של מזכיר האוצר, סטיבן מנוצ'ין, פועלת בצורה אפקטיבית ומקצועית לעילא, ותרמה תרומה משמעותית להאצת קצב צמיחת המשק האמריקני ולהעברת חוק הרפורמה במיסוי פורץ הדרך. כמו כן, מינויו בקיץ האחרון של ראש סגל תקיף ובעל כישורי מנהיגות מוכחים בדמותו של הגנרל ג'ון קלי הצליח ליצור סביבת עבודה מסודרת ושיטתית. זאת, תוך נטרולם של רעשי הרקע המתמידים מכיוונו של האידיאולוג הקנאי והרדיקלי, סטיב באנון.

חילופי גברי אלה אותתו על נכונותו של טראמפ לנוע אל עבר המרכז הפוליטי הפרגמטי ולהכיר באילוצי המציאות. לא נותר אלא להמתין ולראות אם מגמה זו של נכונות לסטות יותר ויותר מקווי מתאר אידיאולוגיים ראשוניים תאפיין גם את המשך דרכו של דונלד טראמפ.