"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
להשלים את מסע הל"ה: להחיל ריבונות בגוש עציון

להשלים את מסע הל"ה: להחיל ריבונות בגוש עציון

,עודכן

בליל חמישי השבוע אצעד עם עוד מאות אנשים אל שרידי המבנים של קיבוץ משואות יצחק שבגוש עציון. יחד נשלים מסע לילי שהתחיל לפני 70 שנה בדיוק ונקטע בקרב אכזרי. ב־16 ינואר 1948 חשו 35 לוחמים יהודים לספק תגבורת לארבעת הקיבוצים בגוש עציון הנצור. גופותיהם נתגלו באזור הכפר הערבי צוריף; כנראה לעולם לא נדע אם פגשו ברועה צאן זקן או בשתי נשים מהכפר שיצאו לקושש זרדים. נדע רק שהם חסו על "האזרחים התמימים" ושילמו על כך ביוקר. בשעות הבאות מחלקת הל"ה כותרה על ידי כ־2,000 חמושים ערבים ולחמה נגדם בעוז עד הכדור האחרון.

כל אנשי המחלקה נהרגו בקרב. גופותיהם הושחתו. ערביי הסביבה המשיכו בהתקפות על קיבוצי גוש עציון, וביום שלפני הכרזת המדינה היישובים נפלו. כדאי לא להתבלבל באשר ל"מוסר" שהיה נהוג במזרח התיכון אז לעומת היום. כמעט כל מגיני כפר עציון - 127 איש - נטבחו על ידי ערבים לאחר הכניעה.

מה ראוי ללמוד מן האירועים הדרמטיים האלה כעבור 70 שנה? ראשית, חייבים לזכור ולהזכיר אותם. בזיכרון כשלעצמו יש ערך עצום. זאת לא רק חובה מוסרית כלפי הגיבורים שנפלו; זה גם צורך מעשי למען הדורות הבאים, משום שבסיס הקיום של כל חברה אנושית מורכב משכבות זיכרון שכאלה.

גבורת הל"ה שימשה במשך שנים מופת למסירות למען העם והארץ. משימתם הצבאית הושלמה על ידי חיילי צה"ל במלחמת ששת הימים, ובזכותם כבר אין צורך במסעות קרביים כדי להגיע לגוש עציון וליהנות מהאוצרות שבו. יישובי הגוש פורחים ומשגשגים.

עוד חשוב לזכור ולהזכיר שלוחמי מחלקת הל"ה היו אנשי ההגנה והפלמ"ח. אילו ידעו שכעבור כמה עשרות שנים יושמעו מקרב ממשיכי דרכם הפוליטית קולות אשר יתכחשו לאותם חלקי מולדת שלמענם שפכו את דמם - בוודאי לא היו מאמינים. לוחמי הפלמ"ח וההגנה לא פקפקו בזכות היהודים על ארץ יהודה וניסו לממש את הזכות ולהפוך אותה למציאות. כאשר השמאל הציוני כיום מתבלבל בהבחנות מלאכותיות שבין שני צידי הקו הירוק, הוא סוטה מן הדרך של מחלקת הל"ה. וסטייה מן הדרך תמיד מובילה לשוליים.

ואם בדרך הל"ה עסקינן, ראוי להזכיר שלאמיתו של דבר, מסעם לא יסתיים ביום שישי הקרוב, גם כשנגיע לחורבות משואות יצחק. סיום מסע הגבורה של 35 הלוחמים יגיע רק כאשר הריבונות הישראלית תחול על חבל הארץ שהם שאפו להציל. המשימה תושלם כאשר לאומץ הקרבי של לוחמי המחתרות וצה"ל יתווסף האומץ המדיני להכריז שגוש עציון הוא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. כך עשה בגין כאשר החיל את הריבונות על רמת הגולן, וכך מן הראוי שיעשו מנהיגינו כעת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו