"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ממב"ע מקום ראשון

,עודכן

1. השילוב של קבוצה מהליגה החמישית שאין לה מה להפסיד, המייצגת מיעוט שגר בחבל ארץ שסופח לפני 36 שנים, כשמרבית תושביו בכלל לא היו מעוניינים להיות אזרחי המדינה המספחת, יכול היה להצית ניצוצות של איבה מנקודת החיכוך האמוציונלית של מגרש הכדורגל, בפוגשו את המיין סטרים הספורטיבי הישראלי, בצורת קבוצה שיותר משעממת מהתנוחה המיסיונרית, הלוא היא מכבי ת"א.

אבל אתמול, ביציע הכומתות האדומות של בני ממב"ע היתה תחושה חזקה של קהילה: העידוד בעברית ובערבית והחלומות בדרוזית. כל שם של שחקן מקבל בהצגת השחקנים מחיאות כפיים בעוצמות משתנות, תלוי מאיזה כפר הוא מגיע וכמה גדולה החמולה שלו. מחיאות הכפיים העלו דציבל כשהכרוז הכריז ש"אין מקום לגזענות במגרשים". לצד מצנפות דרוזיות לבנות מסורתיות עמדו כומתות אדומות, ולמרות שהמסר החתרני שלהם כיוון לצ'ה גווארה ופחות לסיירת צנחנים, זה היה מראה מרענן. והמון בנות ביציע: נשים, נערות וילדות, עם מקהלת מתופפים, בראשות מתופפת קטנה מהגולן ובהכוונת אמיר ווילי, מדריך שבט הצופים בבוקעתא.

פעולת השבת שלהם היתה יצירת מקצבים לשירי עידוד שקשה שלא לסמפט: "1, 2, 3, ממב"ע תמיד בראש" וגם "מה כתוב בעיתון? ממב"ע מקום ראשון". נאיביות זה כאן, בבית"ר פרובאנס, הושט היד וגע בה.

2. גיבור המשחק הוא אייל וקראט, שוער בן 45 עם לוק כסוף שמוסיף לו לפחות עשור. עד לדקה ה־70 נראה שחלוצי מכבי התלבטו אם להבקיע לשערו או לתת לו יד כדי לעזור לו לחצות בבטחה את הרחבה. הצהוב שטל בן חיים קיבל נחגג ביציע הכומתות כמו שער, אופסייד של חלוץ צהוב נחגג כמו פנדל, כל חציה של קו מחצית המגרש זכתה לווליום שנשמע בגבעת הצעקות. השריקה למחצית במצב של 0:0 היסטרי נחגגה כמו שריקת סיום. נדמה שחוקי הגביע צריכים להתעדכן וקבוצה מליגה חמישית ששומרת על שער נקי במחצית מול קבוצה מליגת העל תזכה בניצחון טכני. או חיבוק.

נשים מתופפות ביציע. מראה מרענן במגרשי הכדורגל // צילום: אלן שיבר

70 דקות של אשליה התנפצו על ידי ברק יצחקי, רגע לפני שצה"ל מקים ליד הספסל של מכבי בית חולים שדה שאליו יובילו את הבושה.

3. את הפרחים אנשי ממב"ע צריכים לשלוח למנחם בגין. בצעד אמיץ, נגד כל העולם ושמעון פרס, הוא העביר את חוק סיפוח הגולן ב־1981 והציל את הדרוזים מהגורל האכזר וההרסני של מלחמת האזרחים בסוריה. זה מכניס כל הפסד בגביע לפרופורציות, בטח כשאתה חוזר לבית החם עם צרור מחמאות ותעודת זהות כחולה, מגינה ושומרת. מה רע?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר