התנהלות התקשורת סביב טבע לכל הפחות מדאיגה. אחרי פרשות חיפה כימיקלים ונגב קרמיקה שנסקרו לאחרונה וכמובן כבר נשכחו, צצה פרשה חדשה, שולית בחשיבותה בראייה משקית - הפיטורים בטבע. הנתונים הרשמיים מדברים על פחות מ־2,000 עובדים בכל רחבי הארץ - רובם מאזור המרכז. גם הפיטורים הצפויים בפריפריה אינם המוניים ואינם ודאיים, מכיוון שיש אפשרות למכור את המפעלים - לא מפסידים.
אלא שבמהלך הפרשות האלה הנבחרים נדחקו על ידי ההסתדרות וחלקים גדולים בתקשורת להעצים אותן לממדי אסון, או חלילה קריסה כלכלית של מדינת ישראל ולא של אחת הפירמות שפועלות בה. הרושם המתקבל מהטיפול ההיסטרי במשבר של טבע ובמשברים הקודמים שהוזכרו הוא שמדובר בכלכלה חלשה, מוכת אבטלה והיסטרית. אולם זה המקום להזכיר שבעיית האבטלה בארץ הודברה. הנתונים האחרונים על האבטלה מצביעים על אבטלה חיכוכית בלבד - מובטלים זמניים הנמצאים במעבר בין עבודה לעבודה. אם יש משהו שאמור להדאיג את האזרח השפוי זו התגובה ההיסטרית, ולא העניינים הפנימיים של חברה זו או אחרת.
בכל שנה מפוטרים בישראל לפחות 140,000 עובדים. הפיטורים בטבע הם של קצת יותר מ־1% מתוכם, אבל למעשה הרבה פחות מכך, מכיוון שיש גם רבבות עצמאים שפורשים בכל שנה מעיסוקם ולא נחשבים מפוטרים. ההסתדרות לא מתעניינת במרבית המפוטרים האלה, רק באלה שהם חלק מתוכנית גדולה של הנהלה מוכרת, שמייצרת עניין גם בקרב משקיעים. ההתערבות הטוטאלית של ההסתדרות, שמציגה עצמה כמי שדואגת לעובדים במקום שאין שום אפשרות לדאוג להם, מושכת גם נבחרים לשחק את המשחק ולהתחנן להנהלה "לשנות את רוע הגזירה", כאילו יש לה ברירה, כאילו היא יכולה לשלם משכורות ולהרוויח מהעובדים אם רק תקבל החלטה כזו.
ההתלהמות אינה הוגנת כלפי ההנהלה
הדבר היחיד שההסתדרות והנבחרים מצליחים לעשות הוא להנחיל נורמות נפסדות של התערבות בקבלת החלטות של חברות פרטיות והפחדה של חברות רב־לאומיות מהאווירה שנוצרה כאן.
האווירה המתלהמת סביב טבע אינה הוגנת כלפי ההנהלה, אבל גם כלפי לעובדים. האווירה הזו הביאה את ראש ועד העובדים בירושלים לאיים אתמול שהם יפוצצו את המפעל! האיום הזה לא היה צץ במוחו של מי שיודע שמדובר באיום לא קביל, שלא יזכה לשום סלחנות. האיום הזה צץ על רקע הדה־ לגיטימציה לקבלת החלטות סוברנית של הנהלות.
הטענה שלפיה "החברה קיבלה כסף מהמדינה" היא כמובן שקרית. החברה לא קיבלה מענקים, אלא הטבות מס. ההטבות האלה נועדו להשפיע על החברה לפתוח את מרכזי המו"פ ומפעלי הייצור שלה כאן, ולא במקומות אחרים. גם השאלה על טיב ההחלטות של ההנהלות הקודמות של טבע אינה רלוונטית לעניין. מדינת ישראל, כדמוקרטיה שאמורה להגן על זכות הקניין, צריכה לאפשר להנהלות לטעות. אף אחד לא באמת רוצה לבחון החלטות כאלה ולתהות אם באמת יש מקום לכך שהחברה תשכור עובדים, ואף אחד לא צריך לתהות מדוע היא מפטרת אותם. שוק בריא מאפשר לעובדים מפוטרים ומתפטרים למצוא את מקומם בעיסוק הבא. זו טראומה לאבד מקום עבודה במדינות העולם השלישי, לא בישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו