מדוע אירופה תמיד נגד?

הכרזת הנשיא טראמפ על הכרה בירושלים כבירת ישראל עוררה, כצפוי, תגובות זעם בקרב הפלשתינים ובעלי בריתם. צפויה פחות, ואולי לא, היתה התגובה הנזעמת של אירופה. דומה שהסערה שחוללה הכרזת טראמפ ביבשת האירופית היתה עזה בהרבה מזו שבמדינות ערב. מנהיגי אירופה אף שקלו בפגישתם בסוף השבוע האחרון לפרסם הצהרה הדוחה את ההכרזה ומביעה עמדה מנוגדת, ובמשתמע עמדה השוללת את היותה של ירושלים בירת ישראל.

עמדת אירופה כלפי ישראל לעולם תושפע מן העבר, מאותן דעות מוצקות ביחס לישראל כמדינת העם היהודי. בשנות ה־30 של המאה הקודמת היתה מרוחה על רבים מהקירות באירופה הסיסמה "יהודים צאו החוצה לפלשתינה". היום אפשר למצוא על אותם קירות את הסיסמה "יהודים צאו מפלשתין".

ובכל זאת, נותרת השאלה מה מביא את אירופה לגלות שוב ושוב מגויסות ומחויבות לעניין הפלשתיני ולהתייצב מהצד הפלשתיני של המתרס. כרגיל באירופה, דומה שהנימוקים נעוצים לאו דווקא בהיעדרה של חיבה ליהודים או בסימפתיה מיוחדת לפלשתינים, אלא באינטרסים ציניים וקרים.

אינטרסים כאלה עמדו, למשל, בבסיס ההתנכרות האירופית לכורדים ולדרישתם להגדרה העצמית. לכאורה סוגיה שבה המצפון והרגישות, וכן המחויבות למוסר ולזכויות לאומיות שבהם מתהדרת היבשת, היו יכולים לבוא לידי ביטוי.

אלא שאת אירופה מעניינת בראש ובראשונה אירופה. מדובר בשילוב אינטרסים כלכליים - בעבר נפט וכיום סחר והשקעות עם מדינות ערב והאסלאם - ולצד זה החשש ממהגרים; מאותם שכבר היגרו ליבשת והפכו כוח אלקטורלי בעל משמעות, אבל גם ממפיציהם של קיצוניות אסלאמית ואף טרור. החשש הוא גם מהמהגרים בפוטנציה, אלו החיים עדיין במזרח התיכון ואשר מהם מבקשים האירופאים למנוע מלהגיע ליבשת.

בעוד כ־30 שנה, ב־2050, תמנה אוכלוסיית המזה"ת 700 מיליון נפש, כמעט פי שניים מב־2010, עת פרץ האביב הערבי. רבים יבקשו לעשות דרכם לאירופה לנוכח המציאות הכאוטית באזור: קריסת המדינות, החברות והכלכלות, והקושי של האוכלוסייה להבטיח לעצמה קיום מינימלי וחיים בכבוד.

השבת היציבות למזרח התיכון היא הדבר שמבקשים האירופאים. יציבות כזו, ובמשתמע שובם של משטרים רודניים ברחבי האזור, תבטיח, כך מאמינים באירופה, את בלימת ההגירה לאירופה, וגם תקל את ההתמודדות עם הטרור האסלאמי.

אלא שמתברר שאירופה עדיין מקובעת בתפיסה, ולפיה הסכסוך הישראלי־ערבי הוא המפתח להשגת יציבות במזרח התיכון, לטיפול במתחים חברתיים וכלכליים, דתיים ואתניים ברחבי האזור, ורק אם יתרצו הפלשתינים ויושג שלום לשביעות רצונם, יחוסל הטרור ותמוגר הקיצוניות. מכאן שבעיני האירופאים, מדיניות ישראל מחבלת במאמץ האירופי לפתור את בעיות המזרח התיכון ובכך להגן על אירופה.

פוליטיקאים אירופאים רבים מודעים גם לרווחים האלקטורליים שיש לעמדות ביקורתיות כלפי ישראל בקרב קהל המצביעים המוסלמים בארצות אירופה. זאת מכיוון שעבור רבים מהמהגרים המוסלמים לאירופה - החווים משבר זהות - הסכסוך עם ישראל ועם היהודים הוא דרך למצוא מכנה משותף עם מהגרים מוסלמים אחרים, ואמצעי ליצור זהות חדשה עבור המוסלמים באירופה במקום הזהויות שהשאירו מאחור.

העמדה האירופית כלפי ישראל לאורך השנים, תחת ממשלות ימין ושמאל כאחת, היתה תמיד צפויה. בשיקולים העומדים בבסיסה לא חל, כך מתברר, כל שינוי.

הכותב הוא מרצה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת ת"א