"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
הימין הישן והימין החדש

הימין הישן והימין החדש

,עודכן

מחאת רוטשילד מחדדת ודוחפת למרכז הבימה את קו הגבול שבין הימין הישן לימין החדש. יש בקרב אנשי הימין הישן אידיאליסטים השואפים להשפיע בתנאי נחיתות מול השמאל ההגמוני, ויש אופורטוניסטים שימכרו את ערכיהם בעבור קידום, פרסום או משכורת. המשותף הוא רגשי נחיתות והכרה בעליונות השמאל במוקדי הכוח. הימני הישן לא מבקש לשנות את יחסי הכוחות הקיימים, אלא לקבל חתיכה קטנה מהעוגה. כמיהתו היא למעט הכרה מצד השמאל.

הימני הישן עסוק בבקשת לגיטימציה ובקבלת אישור לניקיון כפיו או לחשיבותו מבעלי הבית הוותיקים. הוא לא שואל את עצמו כיצד לשנות את סדר הדברים, אלא כיצד להתנסח כדי לקבל מילה טובה מעיתונאי שמאל. הימנים האלה יעבירו קריירות שלמות בניסיונות עקרים להוכיח שאין להם אחות. הם לא יפצו את פיהם כנגד סתימת הפיות באקדמיה או בקולנוע, ואם יתבכיינו על ההטיה בתקשורת הרי מטרתם לא תהיה לחולל שינוי מהותי. הם יסתפקו בכך שהטור שלהם יקודם מעט. בתמורה יקדישו חלק מטוריהם או מזמן המסך להשתלחות בימין.

הימין החדש הוא ימין שאינו מוכן לקבל את סדר הדברים הישן. זהו ימין שנאבק על עמדתו, מכיר בעליונותו האינטלקטואלית על השמאל ומבקש לרסק את הגמוניית השמאל במוקדי הכוח. זהו ימין שקובע סדר יום, שנאבק נגד דורסנות מערכת המשפט ונגד משטרת המחשבות בתקשורת, באקדמיה ובממסד התרבותי. זה הימין שחולל לא מעט שינויים בעשור האחרון והפך את השיח הציבורי בישראל לדו־סטרי; שיח שבו גם השמאל נתון לביקורת נוקבת ונאלץ להצדיק את התנהלותו.

אנשי הימין הישן הם אנשי האתמול. הם לא הפנימו את השינוי שהתחולל כאן: הרשתות החברתיות, כלי התקשורת החדשים מימין, ארגונים דוגמת אם תרצו, רגבים, התנועה למשילות ועוד. אם פעם האידיוט השימושי ייצג באופן בלעדי את הימין ואִפשר לשמאל לפורר את הימין מבפנים, הרי היום האידיוטים השימושיים נחשפים ככאלה המעדיפים קידום אישי על פני מאבק.

בשבועות האחרונים ראינו שיש כמה אנשי תקשורת מימין הפוסחים על שני הסעיפים. הם מסוגלים לבקר את מערכת המשפט, אבל זקוקים ללגיטימציה משמאל. הם מסוגלים לתקוף את הקרן החדשה, אך חשוב להם להיטהר ולהוכיח לברנז'ה כי ידיהם נקיות באמצעות הצטרפות למשפט השדה ולקמפיין הנבזי של השמאל נגד נתניהו. קומתם אינה זקופה מספיק.

לאלו אני ממליץ לזכור כי השינוי רק החל. כאשר מוסדות הימין יתרבו ויתבססו, ימצאו עצמם אנשי הימין הישן קירחים מכאן ומכאן. תומכי ימין לא יצפו בתוכניות אקטואליה שמאליות בגלל אידיוט שימושי אחד, בזמן שיוכלו לצפות בתוכנית אקטואליה ימנית. שום איש ימין לא יקנה עיתוני שמאל כשיש לו עיתוני ימין איכותיים ונשכניים. כאשר השינוי יושלם, אנשי הימין הישן ימצאו עצמם מבודדים, חסרי מחנה והשפעה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו