"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

למי תקרע את הצורה, עמירם לוין?

,עודכן

זמן קצר לאחר חתימת הסכם אוסלו, בנובמבר 93', העניק יוסי ביילין, אדריכל הסכם אוסלו, ראיון לאברהם תירוש ב"מעריב". "המבחן הגדול ביותר של ההסכם יהיה מבחן של דם", אמר. "אם יתברר שהם לא מתגברים על הטרור - זה הסדר זמני, ועם כל הקושי שבדבר לא תהיה לנו ברירה אלא לחזור ממנו. אם נראה שרמת האלימות לא יורדת, לא נוכל להמשיך הלאה, ובוודאי לא נלך למימוש הסדר קבע. ואם לא תהיה שום ברירה, צה"ל יחזור למקומות שהוא עומד לעזוב".

אמר - אמר. ומה קרה? מייד לאחר הנסיגה מעזה ומיריחו חלה עלייה חסרת תקדים בטרור הפלשתיני. בכל זאת, ישראל המשיכה בתהליך, חתמה על הסכם אוסלו ב' ונסוגה משטחים רבים. הטרור הלך והתגבר ביתר שאת ובכל זאת אהוד ברק ניגש לקמפ־דיוויד עם הצעה מרחיקת לכת. גם הצעה זו נדחתה בדם ואש ותימרות עשן, במתקפת הטרור הקשה ביותר בתולדות המדינה. רק אחרי יותר מאלף הרוגים ושנתיים של מתקפת טרור, צה"ל נכנס לשטחי הרשות הפלשתינית ונטל את האחריות הביטחונית העליונה.

בתקופה שלאחר הסכם אוסלו נהג יצחק רבין לומר, שאם הפלשתינים יפרו את ההסכם, צה"ל יכבוש מחדש בחצי יום את כל השטחים. אמר - אמר. ומה קרה?

ערב עקירת גוש קטיף הכריז אריק שרון חזור והכרז, שאם תיירה ירייה אחת מהשטח שממנה ניסוג, צה"ל יגיב במלוא העוצמה, והפעם - בלגיטימציה בינלאומית מלאה. אמר - אמר.

הוא גם הכריז ש"לא תהיה נסיגה תחת אש". היתה נסיגה תחת אש. ואחרי הנסיגה נורו בכל שנה אלפי רקטות ופצמ"רים לעבר יישובי "עוטף עזה" וטווח האש גבר. כאשר ישראל הגיבה ב"עופרת יצוקה", התמצתה הלגיטימציה הבינלאומית בעלילת גולדסטון. וזה ממשיך.

אני מזכיר את אלו לנוכח דברי הרהב של אלוף (מיל') עמירם לוין, ולפיהם "בפעם הבאה נקרע לפלשתינים את הצורה ונעיף אותם מעבר לירדן". באמת, גבורה גדולה לקרוע צורה ולהעיף מעבר לנהרות בהבל פה. אבל כאשר מנהיגות צריכה להחליט על מלחמה, זה לא פשוט.

לא פשוט לשלוח את בנינו לקרב, בידיעה שרבים לא יחזרו, או יחזרו פצועים. לא פשוט לצאת למלחמה, כשברור שהעולם לא יעמוד מאחוריה. טוב שמנהיגי ישראל מהססים בטרם הם פורעים את השטרות המפוקפקים האלה, עם דברי הרהב על "הפעם הבאה".

מוטב למנוע את הפעם הבאה, ולא להעמיד את הכרזותינו למבחן. כדי למנוע את הפעם הבאה, ראוי להפיק את לקחי הפעמים שעברו.

את הכותרות תפסו דברי הרהב של לוין, אך המסר המשמעותי שלו הוא תמיכתו בוויתור על גבולות בני הגנה. את הגבולות בני ההגנה הוא מחליף בהצהרות מתלהמות ורברבניות. גישה זו מבטאת חוסר אחריות לאומית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר