למי תקרע את הצורה, עמירם לוין?

זמן קצר לאחר חתימת הסכם אוסלו, בנובמבר 93', העניק יוסי ביילין, אדריכל הסכם אוסלו, ראיון לאברהם תירוש ב"מעריב". "המבחן הגדול ביותר של ההסכם יהיה מבחן של דם", אמר. "אם יתברר שהם לא מתגברים על הטרור - זה הסדר זמני, ועם כל הקושי שבדבר לא תהיה לנו ברירה אלא לחזור ממנו. אם נראה שרמת האלימות לא יורדת, לא נוכל להמשיך הלאה, ובוודאי לא נלך למימוש הסדר קבע. ואם לא תהיה שום ברירה, צה"ל יחזור למקומות שהוא עומד לעזוב".

אמר - אמר. ומה קרה? מייד לאחר הנסיגה מעזה ומיריחו חלה עלייה חסרת תקדים בטרור הפלשתיני. בכל זאת, ישראל המשיכה בתהליך, חתמה על הסכם אוסלו ב' ונסוגה משטחים רבים. הטרור הלך והתגבר ביתר שאת ובכל זאת אהוד ברק ניגש לקמפ־דיוויד עם הצעה מרחיקת לכת. גם הצעה זו נדחתה בדם ואש ותימרות עשן, במתקפת הטרור הקשה ביותר בתולדות המדינה. רק אחרי יותר מאלף הרוגים ושנתיים של מתקפת טרור, צה"ל נכנס לשטחי הרשות הפלשתינית ונטל את האחריות הביטחונית העליונה.

בתקופה שלאחר הסכם אוסלו נהג יצחק רבין לומר, שאם הפלשתינים יפרו את ההסכם, צה"ל יכבוש מחדש בחצי יום את כל השטחים. אמר - אמר. ומה קרה?

ערב עקירת גוש קטיף הכריז אריק שרון חזור והכרז, שאם תיירה ירייה אחת מהשטח שממנה ניסוג, צה"ל יגיב במלוא העוצמה, והפעם - בלגיטימציה בינלאומית מלאה. אמר - אמר.

הוא גם הכריז ש"לא תהיה נסיגה תחת אש". היתה נסיגה תחת אש. ואחרי הנסיגה נורו בכל שנה אלפי רקטות ופצמ"רים לעבר יישובי "עוטף עזה" וטווח האש גבר. כאשר ישראל הגיבה ב"עופרת יצוקה", התמצתה הלגיטימציה הבינלאומית בעלילת גולדסטון. וזה ממשיך.

אני מזכיר את אלו לנוכח דברי הרהב של אלוף (מיל') עמירם לוין, ולפיהם "בפעם הבאה נקרע לפלשתינים את הצורה ונעיף אותם מעבר לירדן". באמת, גבורה גדולה לקרוע צורה ולהעיף מעבר לנהרות בהבל פה. אבל כאשר מנהיגות צריכה להחליט על מלחמה, זה לא פשוט.

לא פשוט לשלוח את בנינו לקרב, בידיעה שרבים לא יחזרו, או יחזרו פצועים. לא פשוט לצאת למלחמה, כשברור שהעולם לא יעמוד מאחוריה. טוב שמנהיגי ישראל מהססים בטרם הם פורעים את השטרות המפוקפקים האלה, עם דברי הרהב על "הפעם הבאה".

מוטב למנוע את הפעם הבאה, ולא להעמיד את הכרזותינו למבחן. כדי למנוע את הפעם הבאה, ראוי להפיק את לקחי הפעמים שעברו.

את הכותרות תפסו דברי הרהב של לוין, אך המסר המשמעותי שלו הוא תמיכתו בוויתור על גבולות בני הגנה. את הגבולות בני ההגנה הוא מחליף בהצהרות מתלהמות ורברבניות. גישה זו מבטאת חוסר אחריות לאומית.