"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לזכרו: הרב שטיינמן והקמת הנח"ל החרדי

,עודכן

לפני כעשרים שנה התחלתי בהקמת הנח"ל החרדי לאחר שהתוודעתי לתופעת הנוער החרדי שאינו לומד בישיבות ו"יושב על הברזלים" תרתי משמע. במשך שנה למדתי להכיר את הציבור החרדי על גווניו, עמדותיו השונות והמרקם החברתי המורכב שלו. בתקופה זו אספתי, בסיוע רבנים וכמה נערים חרדים, כ־30 נערים נוספים שרצו להתגייס לצה"ל לאחר שנשרו מהישיבות - כל אחד וסיבותיו. עם זאת, ידעתי שללא ברכה מגדולי התורה, לא אוכל לקדם את הרעיון. ללא תמיכה כזאת, אין סיכוי להקים מפעל משמעותי וניסיונותיי יעלו בתוהו.

בעזרת אחד הרבנים שתמך ברעיון הגיוס, נקבעה לי פגישה עם הרב שטיינמן בבני ברק. השעה היתה 1:00 בלילה ואני מודה כי התרגשתי מאוד. בבית הרב ראיתי שורה ארוכה של אברכים, כולם עם מעילים שחורים ומגבעות לראשם. הרגשתי פתאום לא שייך, זר בתוך החבורה. עמדתי בתור מול עיניים תמהות "מי זה?", עד שסימנו לנו להיכנס.

נכנסתי לחדר אחוז התרגשות מעצם המעמד וכדרכי, סגרתי את הדלת אחריי. מולי ישב הרב, זקוף, בעל עיניים חכמות וטובות, מיישיר מבט, פאות ארוכות הדורות ונוכחותו משדרת הוד ועוצמה. החדר היה פשוט, כמעט סגפני: כיסא, שולחן וספרים רבים שעיטרו את הקירות.

להפתעתי הדלת נפתחה מאחוריי. קמתי וסגרתי והיא שוב נפתחה. שוב קמתי כדי לסגור אותה מפאת חשיבות הדברים, אולם הרב שבא איתי סימן לי להשאירה פתוחה.

הסברתי לרב שטיינמן את סיבת בואי, והייתי לחוץ מאוד. הדגשתי שמדובר בנוער נושר שאינו לומד, וכי צה"ל מוכן להיערך להקמת גדוד לא מעורב באווירה חרדית, שבו יהיה מזון כשר למהדרין וישולבו בו שיעורי תורה. סיפרתי לו שלאחר שירות צבאי בן שנתיים יקבלו הנערים שנת לימודי ליבה ומקצוע שיאפשרו להם להשתלב במעגל העבודה ולהפוך ל"מענטש" (אדם); כך יישארו בחברה החרדית במקום להיפלט ממנה. אמרתי שמטרתי ליצור אחדות בעם ישראל ושאותם מתגייסים יהיו נחשונים בראש המחנה.

הרב התבונן בי ולהפתעתי פתח באזכור זכות ראשונים של שורשיי מבית אבא. הוא הכיר את סיפור משפחתי מגרודנה, סיפר על הישיבה הגדולה בעיר ותלמידי החכמים שהיו בה ועבר לספר על אבי שעלה לארץ, נלחם בקרב לטרון ונהרג כמפקד על חיילים משארית הפליטה - פליטים שהגיעו שבועיים קודם לכן לארץ בספינות המעפילים. הייתי נרעש ומרוב התרגשות לא הבנתי לגמרי את המשך דבריו של הרב, שחלקם היה יידיש וחלקם עברית.

יצאנו מהפגישה, שורת הממתינים עדיין ארוכה כשהיתה. כולם הסתכלו עלי. שאלתי את הרב שליווה אותי אם קיבלתי ברכה או לא. הוא חייך ואמר: על פי הקודים החרדיים קיבלת את הברכה. תהיתי, כיצד יידע הציבור על מתן הברכה? הוא ענה, האם אני זוכר שסגרתי את הדלת והיא נפתחה שוב ושוב? ובכן, פתיחת הדלת היתה לצורך העברת הברכה. שני האברכים שעמדו בחוץ כבר העבירו אותה הלאה, ובתוך חצי שעה כל בני ברק תדע את משמעותה.

הרב שטיינמן העניק לי את הברכה, את החיזוק ואת התמיכה להקמת הנח"ל החרדי. תמיד אזכור אותו כמי שנתן לי את הכוח להמשיך במשימתי, למען אחדות העם וחיזוק תורתו ולמען שילוב הציבור החרדי בחברה ובמדינה. יהי זכרו ברוך.

יהודה דובדבני (תא"ל מיל') הקים את גדוד "נצח יהודה"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר