בחירות או לא - לנתניהו ולברק אחריות משותפת | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בחירות או לא - לנתניהו ולברק אחריות משותפת

0

כמה ימים נראו בנימין נתניהו ואהוד ברק כמי שהוציאו את הקיטור איש על רעהו, ולקראת החג הסתמנה מגמה להכריז על שביתת נשק מילולית. רגיעה כזאת, אם תתרחש בשעות הקרובות, תעודד פרשנים לתהות מחדש אם אכן הקדמת הבחירות בלתי נמנעת. הדעת נותנת כי שתי האפשרויות אינן סותרות זו את זו. תיתכן הפוגה בין ראש הממשלה לבין שר הביטחון, ובתוך כך הקדמת בחירות לפברואר 2013.

ההתפרצות הנרגזת ביניהם לא חשפה את כל הידוע. נתניהו חש כי ברק חתר תחתיו בארה"ב, ושר הביטחון הכחיש באומרו כי פעל לתחזוק הקשרים הביטחוניים עם הממשל בוושינגטון, אבל לא פורסם על מה התבססו הטיעונים.

אך ברור לגמרי כי פעילים ומקורבים ויחצנים יסבירו לשני האישים כי במערכת הבחירות הקרובה אין הם יכולים להיבדל איש מרעהו. אחרי שלוש שנים וחצי של שיתוף פעולה כה הדוק יוכלו, אולי, להצביע על שוני כלשהו בגוני ההתנהלות, אבל לא להציג עמדות קוטביות.

למשל, אם נתניהו או ברק יציגו לפני הציבור את המדיניות הישראלית בסוגיית הגרעין האיראני כהישג חסר תקדים, ובעיקר את גיוס העולם להטיל סנקציות כלכליות תוך כדי איום מרומז להפעיל כוח צבאי ישראלי - מי משניהם יוכל לטעון כי האשראי מגיע רק לו? אם המהלך ייחשב להישג - שניהם ירדו דבש, מי יותר, מי פחות. גם להפך, אם בציבור תהיה תחושה כי למרות הכל לא נרשם הישג - מי מהם יוכל לחמוק מאחריות ולטעון כי היא רובצת על כתפי חברו בלבד-

המקרה האיראני ברור, אך לא רק הוא. אם בוויכוחו עם השמאל יטען ברק כי רצה להתניע את המשא ומתן עם הפלשתינים יותר מכפי שנתניהו ניאות - יעמוד לו טיעונו בשוליים בלבד. הרי הוא ידע וראה ושותף לדעה כי אבו מאזן הוא האחראי העיקרי להיעדר המשא ומתן, וכיצד יסיר את האחריות מעל כתפיו? ברק יודה לימין אשר יטען כי בגללו עוכבה ההתנחלות. זה יעזור לו בוויכוח עם העבודה ועם מרצ ועם פלגי קדימה, אז מה? נתניהו לא יוכל להוכיח כי הורה לשר הביטחון לנהוג אחרת בעת עיכוב קניית בית יהודי בחברון ולא בהאטת קידומו של המרכז האוניברסיטאי באריאל.

אם, למשל, יטען ברק כי קיצוץ תקציב הביטחון מסוכן בעידן של המתנה להתפתחות מדינית-צבאית באיראן, מה זה אומר? שלוש שנים וחצי יצא נתניהו מעורו להרחיב את תקציב הביטחון ונמנע ככל האפשר מכיווצו למרות זעקות השבר ממשרד האוצר, אז האם פתאום יהיה אפשר לומר כי לא עשה מספיק למען הביטחון-

בין שיוקדמו הבחירות ובין שיתנהלו במועדן אבל הממשלה תישאר בהרכבה הנוכחי - נתניהו וברק יגיעו אליהן כתאומי סיאם אף על פי שהאחד יתייצב בראש הגוש הפוליטי הגדול במדינה והאחר בסיעה, שלפי הסקרים, מדשדשת מעט בלבד מעל אחוז החסימה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר