חיים בסרט איזולירבנד

אני מהדור שנושם רשתות חברתיות, אך עוד טבוע בו הלחץ מהטלכרט שנגמר - אך עדיין יש דברים שלא יתהפכו עלינו • וגם: חוט נמתח בין שמירת העיניים בכביש לשמירת העיניים של יונתן רזאל - החוק כמסמן ביטחון

1התיישבתי ליד המחשב אחרי הילדים. אריזה ריקה של בפלות פיזרה פירורים על השולחן ונפלה אל הרצפה כנוצה. בשורת החיפוש בגוגל הופיעה מילה שהילדים חיפשו, דומה מדי למילה שהם לא אמורים לחפש. נלחצתי. בארוחת הערב הגיעה השאלה התמה: אמא, מה זה פקס. הסברתי בלי מבוכה. על הדפים שיצאו לאיטם, מגלים טפח אחר טפח מהמסמך, על הצפצוף הנלווה, על הגליל שחרק כשהעברת בו דף למשלוח.

בכל דור היה נעלם שהדור שלפניו ידע, אבל היקף השינויים ב־30 השנים האחרונות גובל בבדיון. יש לי בבית משחק לוטו לילדים בנושא חפצים. הכרטיסים המאוירים שלו הם מסע היסטורי בשבילי וחידה בשבילם. מצלמה ופילם, טלפון חוגה, טלוויזיה עבת כרס ועליה אנטנה, אסימון, רדיוטייפ, כרטיסיית אוטובוס, תקליט, חובט שטיחים. הם נעלמו מהעולם. לא רק התודעה, גם הסלון הולך ומשתנה: מנורת קריאה היא סטיילינג כי מי קורא ספרים; המתקן לעיתונים ייעלם בקרוב; שידת הטלפון הסתלקה; גם שידת הטלוויזיה מיותרת כשההיא תלויה על קיר.

ואנחנו הדור שזוכר את יוסף ומכיר את פרעה. אלו שנולדו עשור לפניי מסתבכים עם התמונות בענן, אלו שנולדו עשור אחריי לא מבינים למה יש לי אלבומי תמונות בארון. אנחנו מכורים לנייד, אבל יודעים איך נראים הכבל המאריך של הטלפון ואמא שמרימה את השפופרת בצד השני. מאתרים כל נתון שולי ב־0.4 שניות אבל זוכרים לדרג לפי מידת ההרחבה: "אביב", "בריטניקה", "עברית". כבר לא משננים שום מספר בעל פה, אבל מזהים את ספרי הטלפון השמנים של אזורי החיוג וזוכרים איך ספרנו כמה דילהרוזה יש בירושלים. אנחנו הדור שנושם רשתות חברתיות, אבל עוד טבוע בו הלחץ מהטלכרט שנגמר. הדור שחי את הטאצ', אבל זוכר איך מדפדפים במילון.

מעט מאוד דברים נשארו דומים מאז שהייתי בכיתה ב' ועד היום. הבת שלי בכיתה ב' ובעוד 30 שנה העולם יהיה שונה להבהיל. אבל יש גם סלעים יציבים שלא השתנו מאז ולא יתהפכו עלינו בעתיד. ירושלים היא אחת מהם. הישישה הזאת ראתה הכל. 3,017 שנה היא משמשת הבירה הרוחנית של עם ישראל. זה חתיכת פרק, 3,017 שנה. כ"בירה פלשתינית" היא מוצגת זה 53 שנים.

כשאנחנו התווכחנו כיצד קובעים את כיוון התפילה לירושלים אם אין בידך מפה, הפלשתינים לא היו ביצית. מאז ימי דוד ושלמה יהודים בכל העולם מברכים לאחר אכילת לחם באותן מילים: "ובנה ירושלים עיר הקודש".

אלפיים שנה אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום, בעברית שבני זמננו מבינים: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיברת, ובנה אותה בקרוב, ברוך אתה ה' בונה ירושלים". בעולם שמתחלף כולו לנגד עיני דור אחד, יש גם נצח.

2משטרת ישראל, אני רוצה להגיד לכם תודה על התקנה החדשה והמעצבנת שאוסרת להשפיל את האישונים אל הנייד במהלך נהיגה. זה בוודאי שריד אחרון לנהיגה האנושית, שנספר אותו לנכדינו והם יצחקו: היה פעם חוק שאוסר להוריד את העיניים מהכביש? הם יישבו ברכבים אוטונומיים שאין להם בכלל שמשה קדמית. בכל אופן, נהגים מחורבנים כמוני צריכים לשמוח שהמשטרה לא נותנת בהם בדל אמון ותתחיל לקנוס על הסטת מבט.

לא אכפת לי איך יוכיחו שהמבט נע, איך יראו מבעד למשקפי השמש, ואיך יידעו שהמבט לא נע סתם כך אלא לעבר הטלפון. הרעיון הוא ליצור גדר גבוהה ומרחיקה מהעבירה החמורה, שאני עצמי כושלת בה כל הזמן, של כתיבת תזכורות בפנקס הסלולרי כי כל הרעיונות הטובים עולים בזמן נהיגה, ומענה למיילים כי נסיעה בכביש 1 היא זמן פנוי, וניסוח הודעות ווטסאפ יזומות, ומענה להודעות בקבוצות שבדרך כלל אינני פותחת אלא בעליות של עין כרם, כשאני חושבת שאני מכירה את הכביש בעל פה וכמעט מתהפכת.

כמה מהמתמרמרים על חוק השפלת העיניים שאלו מדוע המשטרה לא סומכת על הנהגים, שייתנו קצת אמון, קצת קרדיט. שום אמון. טבע האדם רע מנעוריו ואנשים נהרגים בגלל נהגים כמוני, שרוצים להיות יעילים ולהכניס פגישות ליומן כשכביש 6 טס מתחת לגלגלים. אז מגביהים את הגדר. לא הצלחתם לעמוד בפני האיסור לסמס? נוסיף סייג לסייג.

סרט איזולירבנד אחד נמתח בין שמירת העיניים של משטרת ישראל לשמירת העיניים של יונתן רזאל. הרחקה מתוך היכרות עם טבע האדם. אף אחד לא ייהרג בגלל הסטת מבט, ואף גבר לא יחטא בגלל הרמת מבט. החוק מסמן טווח ביטחון.

אני לא מדקדקת בכל המצוות אבל מבינה את הרציונל, את המנגנון. יונתן רזאל לא אטם עיניים בגלל שהוא מפחד שיצרו יגבר עליו, כמו שהטיפשים אמרו. הוא לא רואה בקבוצת הנשים מניפות הידיים אובייקט מיני. אין בו אמונה שאם יביט, לא ישלוט בדחפיו. הוא אטם עיניים כי הוא שומר חוק. יש הלכה שאומרת שאסור להסתכל באישה רוקדת. יש חוק שאומר שאסור להעיף מבט לכף היד הסלולרית שלך בנהיגה. חוק. נהג שומר חוק לא יסתכל אל הנייד. כי החוק אומר שאסור. לא כי הוא רואה בעצמו רוצח.

בשני המקרים מנסים לשלוט בעיניים מתוך הבנה קונקרטית שבני האדם הם לא משהו. שאם נסמוך על עצמנו, נטוס במדרון חלקלק אל ברדק ועמורה, כי הפיתויים חזקים מהפחד. ואני לא יודעת איזה פיתוי קשה יותר, האישה או הנייד.

•••

והערה אוהבת למורים שבידם מסורים קודשי הקודשים שלנו: אם אתם רוצים שנתמוך במאבקכם למען שיפור המשכורות, דירשו מהממשלה את כל החבילה שמשמעותה דאגה לאיכות החינוך.

אל תבקשו רק תוספות שכר, גמולי השתלמות, עליית שכר יחסית לוותק והעלאת התקרה של צבירת גמולים. דירשו עוד מחשבים לבתי הספר, פחות ילדים בכל כיתה, בניית כיתות חדשות, מקום לשבת בו עם תלמידים בשעות הפרטניות, יותר מעבדות, תוספת של סייעת בכיתות בבתי הספר היסודיים, עוד סיוע לילדים חלשים. נהלו מאבק כולל למען החינוך. מבטיחה שאנחנו ההורים נהיה איתכם.