הסקרים אמנם ניבאו לנשיא ארה"ב, ברק אובאמה, ניצחון מוחץ (55-33) בעימות הראשון עוד לפני שהוא בכלל פתח את הפה, כאשר שני המתמודדים התייצבו זה מול זה באוניברסיטת דנבר. אלא שבפועל אסור לשכוח שני גורמים חשובים. הראשון, שהכלכלה, הנושא שעליו התעמתו השניים, הוא התחום שבו האמריקנים מעניקים לרומני יתרון, והשני, שאובאמה הוא בכל זאת נשיא מכהן שהוא אמנם פופולרי ואהוד יותר - אך רחוק מלהיות המושיע שנפל לאמריקנים ישר מהשמיים לפני ארבע שנים. אגב, לא בטוח שהיו לנו שני מועמדים בעימות. למה אובאמה לא בא? לראשונה קיבל מיט רומני את ההזדמנות להיראות שווה מול נשיא ארה"ב, איתו על אותה במה. זו היתה ההזדמנות הגדולה שלו לשנות את הדינמיקה במערכת הבחירות הקשוחה הזו. רומני פיתח עור של פיל אחרי הפריימריז המאוד לא ידידותיים שעבר. בסופו של דבר, יריביו הלא מתחשבים במחנה הרפובליקני הכינו אותו היטב לעימות. אולי משום כך מושל מסצ'וסטס לשעבר נראה הרבה יותר נינוח במהלך העימות הראשון. הרבה יותר נינוח מרומני שראינו בעימותים קודמים. בדיוק ההפך אפשר לומר על אובאמה שנלחץ לנוכח ההתקפות של יריבו. רומני נראה כמו "התובע החייכן" כפי שכונה ברשת MSNBC, שם לא אוהדים במיוחד את רומני. הוא הגיע מוכן, כיוון את העימות לנושאים הקרובים לליבו ובעיקר התבונן לעבר הנשיא כשדיבר. אובאמה הסתכל על הניירות והשפיל מבטו, כאילו רק ביקש להעביר את הזמן, כאילו אמר לעצמו, "יש לי 90 דקות להעביר ולצאת לחגוג עם אשתי 20 שנות נישואים". הנשיא אובאמה יודע היטב כי יש לו שני נכסים בטוחים: אשתו מישל והנשיא לשעבר ביל קלינטון. מסיבה זו הוא מיהר להזכיר את שניהם כבר בפתיחה. לאשתו מישל הוא הבטיח, אגב, כי בשנה הבאה הם לא יחגגו מול 40 מיליון צופים. לפני העימות אובאמה הוביל בסקרים בשלוש נקודות (49-46) וב-11 נקודות במדינות המתנדנדות והכה חשובות. הסקרים הקרובים הם הציון החשוב ביותר שיקבלו המועמדים על הופעתם אתמול. לא בטוח שהעימות הזה ייכנס להיסטוריה. סביר יותר שהוא לא ייכנס, אבל זה לא מה שרומני חיפש. הוא רצה להראות לאמריקנים שהוא ממוקד, מבין, ויודע יותר מיריבו כיצד לייצר מקומות עבודה אחרי 33 חודשים שבהם יש יותר משמונה אחוזי אבטלה. ברק אובאמה חייב לפטר כמה מאנשי הצוות שלו שהכינו אותו לעימות. אחרת, האמריקנים יפטרו אותו.
