חוק ההמלצות מקדש הסתרה ובורות

הכי טוב לא לדעת. מה כבר נותן לבן אדם הידע? רק כאב ראש וכאב לב ועצבים. אם אתה יודע ולא מסוגל להשפיע, עדיף שלא תדע. תתרכז במה שחשוב, בחיים עצמם.

המסר העיקרי של חוק ההמלצות הוא העלמת מידע מהציבור. ממשלת ישראל מודיעה, אבל לא בתדהמה, שהציבור מטומטם: אין לו הכלים להתמודד עם מידע, אין לו אפשרות לנתח אינפורמציה בעצמו, יש דברים שכדאי ורצוי למנוע ממנו. מידע לא נעים על ראש הממשלה הוא אחד מהם.

כשהיינו ילדים לקחו אותנו פעם בשבוע לספריית בית הספר. בנוסף עודדה אותנו המורה להירשם לספרייה העירונית להרחיב דעת. הימים היו ימי טרום האינטרנט, והדרך היחידה כמעט להרחיב אופקים היתה קריאה. זאת היתה מהות, תפיסת עולם של חברה שמבינה שידע זה כוח, אולי הכוח היחיד שמדינה כמו ישראל יכולה לצבור. רכישת דעת היא חלק מתפיסת העולם היהודית. כל רעיון הלמידה בחברותא נועד כדי שהאחד יאתגר את האחר, שסיעור המוחות יוביל אותנו למקומות חדשים. אבות הציונות וגם מי שהקימו את תנועת הליכוד היו אנשים שידעו. ידעו הרבה יותר ממה שנדרש כדי להתקיים ביום־יום.

אבל הליכוד של היום הוא ליכוד שדוגל באי ידיעה. הוא מקדש הסתרה ובורות, הופך לסודית כל פיסת מידע שלא מסייעת להמשך שלטונו. המלצה על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה הופכת לשוות ערך למידע הקשור בביטחון המדינה. ואם ניקיון כפיו של נתניהו הוא שאלה ביטחונית, הרי בעצם כל מידע שקשור בו חייב להפוך למסווג.

יש מי שיגידו שמדובר בהתנהגות בריונית. אבל בשורה התחתונה, מדובר בחבורת פחדנים. אנשים שמגינים על עצמם ועל שלטונם בעזרת הסתרת מידע, באמצעות חוקים. אנשים שלא מחפשים איך להשתפר אלא מעדיפים לשמר את הרע, העיקר שלא ידעו עליו. כך לא מתנהגים נבחרי ציבור שבטוחים בצדקת דרכם ומסוגלים להתמודד עם מציאות, כך מתנהגת כת שחוששת מהסביבה ולכן מסתגרת בתוך עצמה, חוששת מאור השמש.

זאת התנהגות שמאפיינת את שלטון הימין בשנים האחרונות. אנחנו לא נתמודד עם טענות "שוברים שתיקה", אנחנו פשוט נשתיק אותם באמצעים חוקיים. אנחנו לא נפשפש במעשיו של ראש הממשלה, אנחנו פשוט לא נספר לכם מה תוצאות המעשים האלה. לא מדובר כאן בהנהגה אלא בחבורת בני טיפש עשרה שמתכנסת בחושך בגינה הציבורית ושותה אלכוהול שנרכש בתעודת זהות מזויפת. כולם עושים פרצופים נורא חשובים וגאים, אבל בפנים, בלב, הכל רועד. "הם מפחדים", אמר בזמנו נתניהו; היום, יותר מתמיד, צריך לומר לו: "אתם".