אירופה: הכוח המדאיג של משרדי החוץ
השבוע, ימים ספורים לאחר סיום ביקורו הממלכתי, הרגיש והמוצלח, של נשיא המדינה ראובן ריבלין בספרד, יגיע למדריד בהזמנת הממשלה המקומית נשיא הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס. בשם האיזון הקדוש. עבאס אמנם לא יתקבל בכל הכבוד וההדר שליוו את ביקור ריבלין, מאחר שככלות הכל אין מדובר בראש מדינה קיימת, אך האבסורדיות של הצורך הכפייתי הספרדי לרצות את הפלשתינים זועקת לנוכח הצהרת התמיכה הרשמית של ריבלין באחדות ספרד - תחת לחץ המקומיים - בצל העימות הנמשך על הכרזת העצמאות הקטלאנית.
בספרד, כמו ברוב מדינות מערב אירופה, מדיניות החוץ נקבעת בידי הפקידות של משרד החוץ ולא בידי חברי הממשלה הנבחרת. וכך נוצר מצב דיכוטומי, שבו ממשלות אירופיות ידידותיות לישראל - כמו ממשלתה השמרנית הנוכחית של ספרד - אינן מסוגלות ליישם מדיניות חוץ ידידותית לישראל בשל חסמים שמציבה הפקידותיות הפרו־ערבית במשרדי החוץ שלהן. התפטרותה השרה הבריטית פריטי פאטל בעקבות הסערה שעוררו ביקורה הפרטי בישראל ופגישותיה עם בכירים במהלכו - סערה שעורר משרד החוץ הבריטי - היא דוגמה נוספת למשטר העריצות האנטי־ישראלי שמפעילה פקידות משרד החוץ על ממשלות בעלות קו פרו־ישראלי.
במדינות מלוכניות כבריטניה וספרד רשאים משרדי החוץ להטיל וטו גם על ביקוריהם של חברי בית המלוכה בישראל. במסגרת אירועי הזיכרון למותה של הנסיכה דיאנה, נטען כי היא מאוד רצתה לבקר בישראל, אך משרד החוץ הבריטי אסר עליה. יורש העצר, הנסיך צ׳ארלס, שסבתו קבורה בירושלים, צריך להמתין למותם של מדינאים ישראלים כדי לקבל אישור להגיע לישראל. במדריד אומרים שגם המלך פליפה, ידיד ישראל אמיתי, לא מקבל ממשרד החוץ במדריד אישור לבקר בישראל, למעט מקרי הלוויות ממלכתיות מיוחדות.
רשימת החטאים של משרד החוץ הספרדי ארוכה מאוד: התמיכה בקבלת "פלשתין" כמדינה חברה באונסק״ו - החלטה שהפכה את הארגון סופית לכלי ריק; תמיכה והימנעות בהצעות ההחלטה הפלשתיניות באונסק"ו השוללות את זיקת העם היהודי לירושלים; התמיכה בעצרת הכללית של האו״ם בקבלת "פלשתין" כמדינה משקיפה; והתמיכה בגינוי להתנחלויות במועצת הביטחון שהתקבל כשספרד מכהנת כנשיאה תורנית של הגוף ופעילות בלתי נפסקת במוסדות האיחוד נגד ישראל.
כאמור, הגישה האנטי־ישראלית והפרו־ערבית של משרד החוץ הספרדי אינה תופעה חריגה במדינות מערב אירופה, ויש לכך כמובן השפעה ישירה על מדיניות החוץ של האיחוד האירופי. גם במדינה ידידותית למדי כגרמניה משרד החוץ נחשב כמעוז פרו־ערבי, פרו־איראני ופרו־מוסלמי. המחשבה של הדיפלומטיה המערב־אירופית נותרה מקובעת במסורות מדיניות שהיו מקובלות בתחילת המאה הקודמת ולא השכילה להתאים עצמה למציאות העולמית והמזרח־תיכונית המשתנה.
ממשלה ישראלית לאומית לא יכולה לאפשר למשרדי החוץ במערב אירופה להמשיך להתנהל כלפי מדינת היהודים כאילו קיומה תלוי בחסדי האירופאים. ישראל צריכה לנהל דו־שיח כן ונוקב עם מדינות אלו כדי לאפשר נורמליזציה ביחסים בין שני הצדדים. ואז, בין היתר, מלכי בריטניה וספרד יוכלו לבקר ואף לנפוש בישראל, כפי שהם עושים במדינות ערב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו