"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חגיגות הפרידה - עלבון לאינטליגנציה

,עודכן

סוף סוף התוודעתי למה שחושבים עליכם, עלי, קברניטי שלושת ערוצי הטלוויזיה המסחריים: אנחנו מטומטמים. אחרת אין סיבה לתופעה הזוועתית שהיתה מנת חלקנו בשבועות האחרונים. אנחנו, המכונסים סביב המרקעים המכונים משום מה בכינוי החיבה מחמם הלב "מדורת השבט".

ככל שיגבהו להבות המדורה הזאת, ככל שייתמרו ויאפירו ממנה עמודי העשן, כך גם יגדלו, אולי, ההכנסות של מחזיקי המניות של הערוצים המסחריים. ולא, איני מלין על הצד הכספי, הרווחי, שבין כה וכה אינו גבוה. אבל דומה כי קשה לאתר כינויים הולמים כדי לתאר את השתוללות קברניטי הערוצים שמאות אלפים, אם לא יותר, צפו בתוצאות של ה"קריאטיביות", היצירתיות, שבאמצעותה כיוונו וירו היישר למצחנו את הברור לכל: "2" כבר איננו, אבל "12" או "13" – יש! וכמובן, איננו שוכחים חלילה את "14", לשעבר "10", היהיר.

מילים אלה נכתבות על ידי מועסק בערוץ הציבורי, אך אלה בעיקר מילותיו של אזרח, צופה מצופי תוכניות הטלוויזיה המסחרית. מהו, אם כן, תפקידו של הרגולטור, המועצה הציבורית שאמורה לפקוח עין על המשודר בערוצים המסחריים? האם תקיים לפחות דיון? האם יופקו לקחים, ובעיקר האם תשודר התנצלות, ולו סמלית, על תוכני הימים האחרונים? ומה חשבו ה"טאלנטים", כוכבי הערוצים האלה (ובהם גם שדרים מעולים)? אלו נאלצו להתחפש, להתחזות ולשתף פעולה עם מי שהפכו אותם למעין בובות על חוט. וכי היתה להם ברירה? הלוא הם אזוקים בחוזים אשר לבטח מונעים מהם מתיחת ביקורת על עצם שיתופם במשדרים הנ"ל.

אך אין רע בלי טוב, ואפילו טוב מאוד, במקרה זה: שלושת הערוצים הוציאו הון עתק למימון מודעות ענק בעיתונות הנדפסת. אלו אותם עיתונים השרויים במידה זו או אחרת בקשיים כספיים עקב תפוצתן של הרשתות החברתיות ושל אתרי החדשות באינטרנט. אלה, כמובן, מאיימים על שרידותה של העיתונות הנדפסת. מודעות הענק הזרימו לקופות המו"לים מעט ממון, שהוא כה חסר. זאת ועוד: מתוך היכרותי ארוכת השנים עם הערוץ הציבורי, רשות השידור בעבר ותאגיד השידור הישראלי בהווה, אוכל לומר כי קברניטי הערוצים הללו לפחות אינם מודרכים על ידי הלך הרוח שעניינו - כיצד לבלבל את מוחותיהם של הצופים כדי שישננו כי "10" היה ל"14" וכו'.

נסלח ואולי אף נשכח, אם קברניטי שלושת הערוצים המסחריים יפצו אותנו, הצופים, בריבוי תוכניות שיעדן לפתוח את מוחותינו, ולא לסתום אותם. ייתכן שחלקן של תוכניות אלה ישודרו על חשבון זמנן של כמה מ"תוכניות הריאליטי". יהא זה פיצוי חלקי אך נאות על ימי שידורים שספק אם עליהם תהא בעתיד גאוותם של שלושת הערוצים המסחריים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר