היציבות הפוליטית יכולה להיות מתעתעת

מושב החורף ייפתח השבוע כרגיל עם קולות של אלה החרדים למצבה העגום של הכנסת, לאיכות האנושית של מרכיביה, הממשלה תתרכז בהישגיה והאופוזיציה במחדליה של הממשלה. לכולם ברור שהלו"ז הפוליטי כולו יוכתב ככל הנראה בידי איש אחד: ראש הממשלה - לא האופוזיציה, לא השותפות בקואליציה ואפילו לא החקירות והיועמ"ש. אם יוחלט במהלך המושב על בחירות - יהיה זה נתניהו שיחליט. אם יוחלט על העברת תקציב נוסף - ראש הממשלה הוא שיכתיב. מצבו המשפטי אמנם נראה מסובך, אולם מצבם הפוליטי של האחרים עגום פי כמה.

הנושא הבוער ביותר עמו הכנסת צריכה להתמודד בחודשים הקרובים הוא הסדרת מעמדה אל מול הרשות השופטת, שהולכת ומכרסמת בכוחה ובסמכויותיה בקצב הולך וגובר ללא רשות וללא סמכות. אחרי יותר מ־20 שנה של זירה פתוחה ומדממת ומקור להתנגשויות אינסופיות הגורמות נזקים כבדים לכל הצדדים, יכולה הכנסת להסדיר אחת ולתמיד את העניין ולסיים את ההפקרות המתמשכת.

גם יו"ר כולנו השר משה כחלון, שמעוניין להמשיך להיות שר האוצר גם בקדנציה הבאה, מתנגד באופן מסורתי לפגיעה בסמכות בג"ץ. גם הוא מבין שללא הסדר כזה לא יוכל להעביר חוק הסדרים פעם נוספת. בג"ץ הרי כבר חדל מלפסול חוקים רק מפני שלדעתו הם סותרים חוקים אחרים וחוקי יסוד, אלא גם בשל פרוצדורות. הכנסת, כרשות המכוננת במדינה, זו האחראית לכינון חוקה - שכנראה כבר לעולם לא תהיה - צריכה להבהיר לבג"ץ כי המונח "לא חוקתי" מעולם לא נקבע על ידיה, ומקור סמכות פסילת החוקים באמצעות טיעון זה גם הוא שנוי במחלוקת ולא הוחלט על ידי הרשות המוסמכת לכך.

למרות היציבות הפוליטית הנוכחית, הכל יודעים כי אין תעתוע חזק יותר מממשלה יציבה כשהאוחז במושכות הוא נתניהו. אם על תאגיד השידור עמד נתניהו לפוצץ את הכל, מי יודע על מה ולמה יחליט לעשות זאת בפעם הבאה.