שוחד בדרום אמריקה: מתאם חיובי בין ריכוזיות לשחיתות

בחודש שעבר נערך ביקור היסטורי של ראש ממשלת ישראל בשלוש מדינות חשובות באמריקה הלטינית - ארגנטינה, קולומביה ומקסיקו. ארגנטינה היא כלכלה גדולה וחשובה שידעה ימים יפים ומשברים קשים, אך יכולת השיקום שלה מרשימה ובמשך שנים לא מעטות היא רשמה צמיחה כפולה משל ישראל. כעת יש לישראל הסכמים ארוכי טווח עימה בתחומי הביטחון ותיאום מס, אך גם מסחר לא מבוטל. עם קולומביה יש לישראל יחסים קרובים וגם איתה יש תיאום ביטחוני. היא אף התנגדה להקמת מדינה פלשתינית ונמנעה מהצבעות בעדה באו"ם. עם מקסיקו היחסים מתחממים והיקף המסחר השנתי בינה לבין ישראל עומד על כשלושת רבעי מיליארד דולר. בקיצור, בעולם שבו ארה"ב ואירופה הן כבר לא בהכרח איים של יציבות, אמריקה הלטינית, כמו אסיה ויותר מאפריקה, היא אלטרנטיבה חשובה לישראל לימי סגריר.

הדו"ח הזה מעניין את ישראל מכמה סיבות. ראשית, למדנו במהלך הביקור האחרון של ראש הממשלה בנימין נתניהו בשלוש ממדינות אלה שהקהילה היהודית שם גדולה. כרבע מיליון יהודים מתגוררים עדיין בארגנטינה. שנית, המשבר של 2008 לימד אותנו שישראל זקוקה לטפח חלופות למסחר עם אירופה וארה"ב - ככל שיהיה לנו ביזור טוב יותר של יחסי מסחר עם מדינות העולם, כך נהיה נתונים פחות להשפעות אזוריות של משברים, וכאלה עוד צפויים בעתיד וגם: בארגנטינה, במקסיקו ובמדינות נוספות שם כבר יש נוכחות ישראלית לחברות שיש להן פוטנציאל גידול משמעותי. מדובר במעצמות חקלאיות שהן לקוחות טבעיים לחידושי הטכנולוגיה החקלאית של ישראל.

מעניין גם לראות את המתאם בין רמת השחיתות לרמת הריכוזיות. אפשר לראות שאחרי ההפרטה בארגנטינה רמת השחיתות ירדה לתחתית הרשימה באמריקה הלטינית. ברור ששליטה ממשלתית על חברות ועל המשק היא שיוצרת את הקשר ההדוק בין ההון לשלטון.