למה לא רואים פה בנקים מחו"ל?

כשבית קפה נבנה כמו שצריך, הוא מתמקצע, לומד שיטות עבודה ומתאים עצמו בדיוק מרבי לדרישות הלקוחות. כשהוא מצליח לעשות זאת, מומלץ לו לפתוח סניפים נוספים - לשכפל את ההצלחה. זה מה שהבנקים הישראליים רצו שנחשוב - שהשיטה המוצלחת שלהם פתחה להם דלתות בעולם. אבל היא לא. עכשיו כולם יודעים מה הבנקים הישראליים עשו בחו"ל - סייעו ללקוחותיהם "לפסוח על שתי הסעפים", על שתי מערכות מס, לפחות, וליהנות מפירות הבאושים.

לכאורה, הבנקים הישראליים יכלו לשכפל את ההצלחה שלהם בארץ בגביית עמלות רצחניות ממשקי הבית, אבל כנראה זה לא ממש עובד בעולם. גם בחלוקת אשראי עסקי הבנקים הישראליים לא הוכיחו כישרון יוצא דופן, כפי שיכול להעיד כעת כונס הנכסים של אליעזר פישמן, שמגלה סכומים נכבדים מכספי האשראי שהועמד לו בחשבונות משפחתיים. אחרי שהרשויות בארה"ב חשפו את השיטה וקנסו את לאומי ב־400 מיליון דולר, המסר הובהר לכל הבנקים הישראליים, שהתחילו לקפל ציוד ולחזור הביתה. מה שהם למעשה אומרים בצעד הזה הוא שאם הם לא יכולים לסייע בהעלמות מס, אז אין להם עוד מה להציע ללקוחות שם.

ואגב, בארץ היו לא מעט הזדמנויות וסיבות להשית על הבנקים קנסות בסדר גודל הזה - יותר ממיליארד ש'. אבל בארץ הם מעולם לא חטפו קנס כזה. לבנקים בארץ עומדת הגנה בחוק, שלא מאפשרת להשית עליהם קנסות שעלולים לזעזע את יציבותם. ברור שקנס כזה היה נדחה באמתלה זו ובהגנה של לובי חזק. אין ספק שספיגת הקנס הזה היא תקדים מסוכן לבנקים, שכבר לא יוכלו לטעון שמיליארד שקל הוא איום קיומי בשבילם.

בנק ישראל האריך את האישור של אליהו להחזיק באגוד. ההפרדה בין העיסוק הבנקאי לעיסוק בשוק הריאלי מקובלת בעולם - בארה"ב היא נהוגה מתחילת המאה הקודמת. ראינו כבר עד כמה מסוכן לנו שקבוצות עסקיות מחזיקות באחזקות ריאליות וגם בבנקים ובין היתר מקצות אשראי לעצמן. אבל האם זו ה־בעיה בתחום? התשובה היא לא. הבעיה היא שב־70 השנים האחרונות לא נמצא מתחרה לבנקים הגדולים. שום פיקוח ושום רגולציה לא יכולים להיות תחליף לתחרות. בנקים ישראליים יכולים להקים בנקל סניפים בעולם, אך לבנקים בעולם יהיה קשה מאוד לפתוח כאן סניפים. הגיע הזמן לייצר תחרות ראויה גם בבנקאות.