נשף המסיכות של חמאס

עשר שנים נדרשו לחמאס כדי להרוס לגמרי את רצועת עזה ולהוכיח לכל כי אינו יכול ואינו ראוי לשלוט בתושביה. עשור שנים לאחר שהארגון השתלט בכוח על הרצועה שלטונו קורס, אבל מה שחשוב יותר, מצבם של תושבי עזה מעולם לא היה גרוע יותר. האבטלה והעוני גואים, רמת החיים בנסיגה, התשתיות קורסות, ורק בתחום אחד נרשמת התקדמות מתמדת - חפירת מנהרות על הגבול עם ישראל והגדלת ארסנל הטילים שבידי חמאס.

את הפתרון למצוקה מחפש חמאס ראשית דבר בטהרן, שאל חיקה החם הוא מנסה לשוב לאחר נתק של כמה שנים. מהפכות "האביב הערבי" במצרים ובסוריה הרחיקו אותו מאיראן וקירבו אותו לטורקיה ואף לקטאר. אלא שמדינות סוניות אלו הכזיבו ויכולתן לסייע לארגון היתה ונותרה מוגבלת. נשק וכסף בלא חשבון יכול חמאס לקבל רק מידי האיראנים גם אם לשם כך הוא נדרש לתפנית חדה בעמדותיו. למשל, בכל האמור במורדים בסוריה, שבהם תמך לאורך השנים בשל הצבע האסלאמי שעטו עליהם.

אבל בה בעת פועל חמאס גם לשפר את יחסיו עם הרשות הפלשתינית, וליתר דיוק - להפוך את הרשות למגן אנושי בעבורו שינציח את שליטתו ברצועה. במסגרת זו הכריזו מנהיגיו על פירוק "ממשלת חמאס" שפעלה בעזה, והוא נכון למסור את מפתחות הרצועה לממשלת האחדות הלאומית ברמאללה. אלא שמדובר בהעמדת פנים, שהרי חמאס אינו נכון באמת לוותר על כוחו ולא יניח, למשל, לכוחות ביטחון מהגדה להתפרס ברצועה. תחת זאת הוא יאפשר לממשלת הרשות ולאבו מאזן לפתור את משבר החשמל ברצועה ולנסות לשפר את המצב הכלכלי של תושביה, אך זאת, תוך כדי שחמאס נותר בעל הדעה ונושא הנשק היחיד ברצועה.

בכך מבקש חמאס לחקות את המודל הלבנוני, שלפיו ללבנון יש ממשלה המקיימת קשרים עם העולם ומופקדת על רווחת האוכלוסייה ועל קידום הכלכלה, שעה שחיזבאללה ממקד עצמו בבניין כוחו הצבאי ואינו נושא באחריות ממשלית לגורלה של לבנון. זוהי פרקטיקה נוחה, שהרי ממשלת לבנון מעניקה הגנה לחיזבאללה ובעיקר פוטרת אותו מכל אחריות בפני האוכלוסייה הלבנונית למעשיו.

לכאורה לאבו מאזן יש סיבות להיות מרוצה, שהרי הלחץ הכלכלי והסנקציות שהטיל על ממשל חמאס בעזה נשא פירות. גם המצרים שבעי רצון וממשיכים לקדם פיוס פלשתיני, בתקווה שזה יאפשר להם להמליך על הרצועה ואולי גם בגדה את בן חסותם, מוחמד דחלאן. אבל בלא ספק המרוויח הגדול הוא ארגון חמאס, העתיד לוותר על אחריות שלטונית בתחומי כלכלה ורווחה, שבהם ממילא לא היה לו מעולם עניין, תמורת מעטפת הגנה של הרשות ואולי גם של מצרים, אבל זאת תוך כדי שהוא ממשיך לשלוט ברצועה ביד רמה.

המשחק של חמאס ברור, אבל בחירתו במהלך דו־ראשי של פיוס עם הרשות הפלשתינית והתקרבות לאיראן מציבה אתגר לישראל. במהלך מבצע צוק איתן הניחה ישראל לחמאס להישאר בשלטון ברצועה משום שסברה כי הדבר יטיל עליו ריסונים ומגבלות. אלא שעתה מבקש חמאס להתנער ממגבלות אלו ובכך ליטול מישראל את מנופי הלחץ שלה מולו. את זאת אסור לישראל להרשות.