ניסוי הטיל: איראן בודקת גבולות

אם רק היה נדמה שמיגור דאעש ישרה תחושת שלווה כלשהי, הרי לאיראן יש תוכניות אחרות לגמרי. אבל לא מדובר רק במלחמה מול דאעש וברצון האיראני לקבוע סדר יום אזורי חדש שבו יש לה רצף אסטרטגי דרך עיראק, סוריה ולבנון עם נוכחות מאיימת כלפי ישראל, אלא בניסוי כלים (תרתי משמע) רחב ואסטרטגי יותר. מדובר בבדיקת הגבולות של אורך הרוח המערבי לחזון הטילים הבליסטיים של איראן, וזאת לנוכח הסכם הגרעין המצומצם שישראל וארה"ב תחת טראמפ מסרבות לקבלו.

אולי זה לא יישמע כיום כדבר הגיוני, אבל איראן יצאה לחזון יכולת ההרתעה הגרעינית בחוסר רצון ובלית ברירה, לנוכח המערכה העקובה מדם במלחמת איראן־עיראק. האייתוללה חומייני סירב לקבל את הנחת העבודה החדשה שאיראן בשלטונו הדתי תהיה איראן מגורענת עם נשק להשמדת המונים, אך הבין כי בהיעדר אופציה שכזו, חזון הרפובליקה האסלאמית והישרדותה מוטל בספק.

מאז 1985 ועד גילוי מעשיה של איראן במסווה כזה או אחר ב־2003, טהרן ביקשה ליצור מציאות חדשה שבה יובהר לכל שכנותיה הערביות שהיא לא תהיה מוכנה לסבול פלישה נוספת ומאיימת כמו שעשה סדאם חוסיין בספטמבר 1980, בדיוק לפני 37 שנים.

ניסוי הכלים הבליסטי האחרון של איראן נועד בראש ובראשונה להצהיר כוונות יותר מאשר להיות איום מיידי על מדינות בטווח אלפיים קילומטרים, לרבות ישראל כפי שהנשיא טראמפ הצהיר. איראן אומרת בכך כי אם האסטרטגיה הגרעינית שלה - שהיא לשיטתה עניין הישרדותי בלבד, אך נתפסת בעיניים מערביות וישראליות כאיום - אינה לגיטמית, הרי נושא הטילים הוא פיתוח אסטרטגי, קונבנציונלי ולא מאיים, ולכן אין סיבה כלשהי שמדינה כזו או אחרת במרחב האזורי והעולמי תרגיש מאוימת על ידיה. האם המקרה של איראן שונה משל מדינות אחרות שמבצעות ניסויים בנשק כזה או אחר, ולו רק כדי לסמן לשכנותיהן וליריבותיהן שיעשו הכל כדי להגן על עצמן? כביכול, גם איראן זקוקה לכל נשק מוסכם בינלאומי שיוכל להגן עליה בעת הצורך.

אבל איראן היא לא מדינה תמימה כמו שהיא מנסה להציג את עצמה. היא מפעילה כוחות מיוחדים בעיראק להגן על השיעים (שאגב, לא ששים לקבל את תמיכתה), איראן מסייעת למשטר הסורי וכמובן לחיזבאללה. כל אלה הם גורמים כבדי משקל המציבים את הנושא הבליסטי באור אחר לחלוטין. מתיחת השריר הזו אינה רק להוכיח שלאיראן יש יכולות כאלה ואחרות, אלא בעיקר לומר לנו ולעולם המערבי שחזון הגרעין לא נזנח.

הכדור נמצא כרגע בידיים של הנשיא טראמפ, שכן ניסוי הטילים (גם של צפון קוריאה, שכן איראן מנסה להרוויח צעד אסטרטגי בעוד אור הזרקורים האמריקני מופנה לצפון קוריאה) הוא ניסוי בלון איראני המנסה לבדוק את תגובותיו של הנשיא. האם לנוכח תגובותיו איראן תתעלם מההסכם ותעשה את מה שהיא רוצה מאוד לעשות, או שמא, לנוכח תגובותיו של הנשיא טראמפ - תחליט שעליה בשלב זה להתיישר עם הדרישות האמריקניות. ימים יגידו.

הכותב הוא ראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון ומדע המדינה באוניברסיטת אריאל