בין וושינגטון לבין ציר הרשע

טרם שקעו לחלוטין גלי ההדף בעקבות הרעש שפקד אתמול את צפון קוריאה. הגם שלא ברור עדיין אם מדובר בניסוי גרעיני נוסף, יש באירוע זה כדי להעלות עוד יותר את מפלס המתיחות שבין וושינגטון לבין פיונגיאנג. על רקע זה, הרווי בחומר דליק, גוברת גם הסכנה של אובדן שליטה והידרדרות, המזכירה את טראומת סרייבו משנת 1914.

בייחוד אמורים הדברים לגבי התנהלותו של קים ג'ונג־און, הממשיך להתלהם ולהתגרות במעצמת העל האמריקנית, גם לאחר שהנשיא טראמפ שלף לעברו, בנאומו בעצרת האו"מ, כרטיס צהוב בוהק. עם זאת, הגם שדוקטרינת הבלימה החדשה שהשיק הבית הלבן טרם הניבה פרי בזיקה לצפון קוריאה ולאיראן, היא תרמה תרומה משמעותית להקשחתו של הקו הסיני כלפי קים. איומו המפורש של טראמפ להחריב את הצפון, אם זה יתמיד בהתנהלותו המתריסה (שלווה במסכת חדשה של עיצומים פיננסיים), נקלט כאמין בבייג'ין וכך שכנע את המעצמה הסינית - המודאגת מהשלכותיה האזוריות והגלובליות של הסלמה רבתי בחצי האי הקוריאני - לעשות מעשה ולהפעיל מנופי השפעה ולחץ חדשים על שותפתה הבעייתית מפיונגיאנג.

מדובר בהחלטה סינית חדשה לאמץ את חבילת העיצומים שמועצת הביטחון השיתה על צפון קוריאה החודש, בעקבות הניסוי הגרעיני שערכה, הכוללת גם אמברגו על יצוא מוצרי נפט לצפון ועל יבוא מוצרי טקסטיל קוריאניים לסין. אף שאין המדובר במכה כלכלית אנושה עבור צפון קוריאה, למהלך חשיבות מדינית ופסיכולוגית מופלגת, שכן הוא משמש איתות ברור לכך שבעלת בריתה הבכירה של הצפון גמרה אומר להצטרף לקהילה הבינלאומית במאמציה להדק את טבעת המצור הכלכלי והבידוד סביב פיונגיאנג.

תמונה דומה של מדיניות המאתגרת את ההגמון האמריקני מצטיירת מצד טהרן. הצגתו לראווה של הטיל הבליסטי החדש "חורמשאר" היא קריאת תיגר ישירה על ארה"ב, שרק בחודש שעבר הטילה סנקציות על כל גורם המעורב בתוכנית האיראנית לפיתוח טילים בליסטיים. בהקשר זה, אם במישור הקוריאני נותר האיום האמריקני, על כל חומרתו, בעל אופי כללי, בגזרה האיראנית מדובר בתאריך יעד ספציפי. ב־15 באוקטובר, כבכל שלושה חודשים, עתיד טראמפ לדווח לקונגרס אם איראן עמדה בכל התחייבויותיה בהתאם להסכם הגרעין. מבחינה זו, אפשר לראות בנאומו של הנשיא מעין אולטימטום קצר מועד למשטר רוחאני. זאת משום שבדבריו באו"ם התייחס טראמפ להמשך תוכנית הטילים האיראנית כאל חציית קו אדום.

בקרוב יתברר כיצד יסתיים מחול החרבות המתמשך בין ארה"ב לציר הרשע, ואם בדיווחו לקונגרס יסלול טראמפ את הדרך לפרישת מעצמת העל האמריקנית מהסכם הגרעין. מה שברור הוא שבניגוד לדימוי הראשוני של הנשיא כמי שנחוש להתבדל ולהתכנס בתוככי המרחב האמריקני, דוקטרינת הבלימה שהציג בשבוע שעבר קבל עם ועולם מצביעה בבירור על נכונותו להתמודד בנחרצות וללא פשרות, יחד עם הקהילה הבינלאומית, עם שורשי ומוקדי הקיצוניות והקנאות המאיימים על האינטרס הלאומי האמריקני ועל יציבותה של המערכת כולה. מדובר בצעד גדול בדרך לשיקום מעמדה וכושר מנהיגותה של ארה"ב, שנשחקו בחלוף שמונה שנות כהונתו של ברק אובאמה בבית הלבן.