"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הגיוס: מוטיבציה לפני "שוויון בנטל"

,עודכן

בישראל עקרון השוויון מקודש, וזה ברור. השאלה האמיתית לגבי נושא הגיוס נוגעת למוטיבציה של המתגייסים ולבעיה החמורה שקיימת היום בנושא כוח אדם בצה"ל. בג"ץ והארגונים השונים הנאבקים למען גיוס חרדים ושוויון בנטל לא עזרו, בלשון המעטה, למדינת ישראל.

הגורמים החברתיים והפוליטיים צריכים להתעלות מעבר לאינטרסים אלקטורליים ולהתמקד בנושא זה. המפלגות שדחפו לפני ארבע וחמש שנים לגיוס חרדים בכוח באמצעות חוק השוויון בנטל גרמו לירידה במספר המתגייסים במגזר זה. אין לצפות שהמנהיגים הפוליטיים שדחפו לשם יודו שטעו. זה גם לא נחוץ. מוטב שיכירו בכך ויחברו לכוחות פוליטיים שיפיקו חוקים המעודדים גיוס באופן כללי. שהרי "השוויון בנטל" הוא בדיחה כאשר בפועל רק מעט יותר מ־50 אחוז ממחזור גיוס מתגייס לצה"ל.

ד"ר צבי צמרת, שהשתתף בזמנו בוועדות שעסקו בנושא ויצא נרעש מהבעיה האמיתית שבפניה ניצב צה"ל, אמר: "היום אפשר לפעול בנושא הגיוס רק באמצעות גזר; אי אפשר לפעול יותר באמצעות המקל". כלומר, לא רק שאתה לא מגייס יותר חרדים באמצעות חוקי "שוויון", אתה גם מייצר אפקט שלילי ביותר כלפי הציבור החילוני. התעמולה הבלתי פוסקת בעשור האחרון בנושא זה העמיקה בקרב הציבור הפטריוטי האיכותי, משמאל ומימין, תחושות של קיפוח ועוול. לאמור, הנה – הם אינם מתגייסים שם ואותי מחייבים. מעבר לתחושת העוול שאינה במקומה, צמחה כתוצאה מהקמפיין הזה של גורמים פוליטיים לגיטימציה להשתמטות. ברור שאלה שדחפו ל"שוויון בנטל" לא התכוונו לכך ולא צפו זאת.

בעיית עידוד המוטיבציה איננה של צה"ל לבדו. זהו אתגר שמונח לפתח החברה והמערכת הפוליטית. צריך להכיר בכך שדרושות הטבות ברורות למתגייסים, ולא רק מצד צה"ל. מבחינה זו, ההודעה של צה"ל לגבי הגמול החומרי למתגייסים לקרבי לפי דירוג צריכה להיתפס כקריאת כיוון למערכת הפוליטית. בתקווה, כמובן, שבג"ץ לא יופיע שוב כמו אותו ילד שקופץ על ארמון החול שנבנה בשקידה כדי להרוס אותו.

ההטבות שהמדינה צריכה להציע למתגייסים יקנו להם יתרון ברור על פני הלא מתגייסים. הן צריכות לעודד מאוד את הגיוס בקרב המוסלמים ולהעמיק את הגיוס בקרב הדרוזים והנוצרים. וגם הטבות שונות בנושא משכנתא, למשל, יעודדו יותר את החרדים להתגייס מאשר כל חוק שוויון.

מה שצה"ל מתכנן עכשיו נראה כצעד גדול לכיוון מודל של צבא מקצועי. חלק מהצבא, כמו חיל האוויר וחיל הים, כבר בנוי ככה. במשטרה יש המודל של הימ"מ. אבל שום דבר אינו תחליף לצד האידיאולוגי. הפמפום הבלתי פוסק בתקשורת בנושא החרדים, ה"הדתה" בצה"ל ושירות נשים ביחידות קרביות יוצר דימוי מרתיע גם בקרב הציבור הציוני.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אמנון לורד

בעל טור במגזין

כדאילהכיר