הכרעה וניצחון, גם אם זה "רק" תרגיל

"אור דגן", תרגיל הגיוס הצפוני שהחל לפני יומיים, הגדול מסוגו שקיים צה"ל בשני העשורים האחרונים, מבקש לדמות את המלחמה הבאה, מלחמת לבנון השלישית, שהכל - בישראל אבל גם בלבנון - חוששים מפניה אך נערכים לקראתה.

כמו במלחמות שקדמו לה, בזירה הלבנונית ההנחה היא כי גם בפעם הבאה מדובר יהיה באירוע מתגלגל של איבוד שליטה, של תגובה ובעקבותיה תגובת נגד, שידרדרו את שני הצדדים לקראת סבב עימות ואף מלחמה. אלא שהפעם תפריט ההפתעות של חיזבאללה יכלול לא רק ירי מאסיבי של מטחי טילים לעבר ערי ישראל ולעבר אתרים חיוניים, דוגמת נמלים, שדות תעופה ומתקני תשתית, אלא גם ניסיון לחדור לשטח ישראל ולהשתלט על מוצב של צה"ל, או אף על יישוב ישראלי על קו הגבול עם לבנון.

מאז קיץ 2006 נרתע חיזבאללה מלהתעמת עם צה"ל. המכה שספג הארגון במלחמת לבנון השנייה ושספגו תומכיו השיעים הפחיתה עד לאפס את ה"תיאבון" להתגרות בישראל. וכך הפך חסן נסראללה, צרוב המהלומות שספג, ל"נכס ישראלי", שכן אין כמוהו מי שמבקש לשמור על השקט לאורך הגבול ולמנוע הידרדרות. עם זאת, בה בעת הצליח חיזבאללה לשתק את יכולת הפעולה של ישראל מולו, ובוודאי על אדמת לבנון. הארגון השכיל לשווק משוואה, שלפיה ארסנל הטילים שלו מסוגל להסב לישראל נזק משמעותי העולה על הנזק שזו יכולה להסב לו ולתומכיו. קל וחומר, אם כל מטרתה של ישראל היא, כמו במלחמות קודמות למול חיזבאללה או אף חמאס, לקנות לעצמה עוד כמה שנים של שקט, ואין פניה לשינוי יסודי של המציאות בלבנון.

מכאן מסקנתם של פרשנים, אך גם של מדינאים רבים בישראל, שאם מטרת ישראל בעימות עתידי עם חיזבאללה תסתכם בשימור המצב הקיים ובהשבת השקט המתוח והמתעתע לאורך הגבול, תוך השלמה עם המשך התעצמותו של חיזבאללה בתוככי לבנון - מוטב לה להשקיע את כל מאמציה במניעתה של מלחמה חדשה.

דומה שזהו האתגר הניצב בפני ישראל ושראוי גם לעמוד במוקד התרגיל הקרוב. בימינו, ימים של מציאות וירטואלית שלא לומר מדומה, הכרעה וניצחון הם מושגים מתעתעים. אבל בניגוד להנחה הרווחת בישראל, חיזבאללה אינו עוד (וכנראה גם לא היה מעולם) ארגון גרילה אמורפי, נעדר נוכחות פיזית במרחבי הלחימה, שמאחוריו לא עומד איש - לא קהל תומכים ולא מדינה. את חיזבאללה אפשר לא רק להכות, אלא גם להכריע ולנצח. ואם הארגון לא ישוכנע שלישראל היכולת, ובעיקר הנכונות והרצון הפוליטי והציבורי, להכריעו - כל סבב אלימות יסתיים כקודמיו, במאזן מורכב וקשה לחישוב של נזק הדדי, שיאפשר תמיד לנסראללה למכור לישראלים שנחלו כישלון במלחמה.

האתגר בתרגיל שלפנינו אינו אפוא רק בתרגול הלוחמים והמפקדים הזוטרים, ואפילו לא בהגברת מודעותם של מפקדי צה"ל לתרחישים אפשריים (שלמולם לא היו מוכנים בקיץ 2006). האתגר היה ונותר של הדרג המדיני - להחליט מה מטרתו בסבב עימות חדש עם חיזבאללה, ומבחינה זו טוב היה אם לא רק המפקדים הבכירים אלא גם שרי הקבינט היו נוטלים חלק בתרגיל כזה.