נשיאים אמריקנים דוגמת וודרו ווילסון (בהתייחסו לתמורה העולמית אחרי מלחמת העולם הראשונה) וג'ורג' בוש האב (בהתייחסו ב-1990 לתמורות העולמיות שעשוי להוליד משבר המפרץ) התייחסו ל"סדר עולמי חדש" (Novus ordo seclorum). נשיאי המעצמה הגדולה התכוונו אז לעולם חופשי יותר, פתוח יותר, דמוקרטי יותר. לא רק שהם לא גרמו לנו לחוש מאוימים, הם גרמו לנו לנשום לרווחה. אבל כשמנהיגי איראן מדברים על "סדר עולמי חדש" - כפי שעשה אחמדינג'אד בנאומו אתמול בעצרת הכללית של האו"ם - הם מתכוונים לעולם שונה מאוד מזה של ווילסון או של בוש. יש מי שהופתע אתמול מנאומו המתון של נשיא איראן. בהופעתו השמינית לפני העצרת והאחרונה בתור נשיא, דיבר אחמדינג'אד בעיקר על "רוחניות" ועל "ערכים" ופחות על בעיות השעה. רק פעם אחת הזכיר את ישראל, כשציין את "הציונים הלא מתורבתים" המאיימים על איראן בתקיפה. הפעם חסך מאיתנו אחמדינג'אד את הרטוריקה המתלהמת שהורגלנו בה כל כך, אבל נאומו לפני העצרת היה מסוכן יותר. הוא חשף את החלום האיראני - סדר עולמי חדש בשליטה איסלאמית. גם טהרן מבינה שהעולם משתנה, גם טהרן חוזה בדעיכתה של אמריקה, גם טהרן יודעת כי שקיעת המעצמה מספר אחת גוררת עימה את שקיעת המערב. לא פלא שטהרן קוראת לסדר עולמי חדש. בוואקום שעלול להיווצר, איראן מעוניינת למקם את עצמה בצמרת ולגרור עימה את המדינות הבלתי מזדהות. באוגוסט האחרון אירחה טהרן את ועידת המדינות הבלתי מזדהות ונטלה את נשיאות הארגון לשלוש שנים. האיראנים ניצלו את האירוע כדי לעשות לעצמם יחסי ציבור ולהתבכיין על הסנקציות הבלתי הוגנות שהונחתו עליהם, הטיפו כמובן לזכות הפלשתינים למדינה (הדיונים נמשכו רק שלושה ימים כך שלא נותר זמן להעלות גם את נושא עצמאות הכורדים באיראן) והציגו בהרחבה את רעיון "הסדר העולמי החדש". ב-30 באוגוסט היה זה מנהיגה הרוחני של איראן, עלי חמינאי, שהטיף לסדר עולמי חדש ואמר כי "למזלנו, הפרספקטיבות לשינויים בינלאומיים מבטיחות מאוד... עלייתן של מעצמות חדשות מקבילה לקריסתן של מעצמות ישנות". את נאומו המתון סיים אחמדינג'אד בשובו המיוחל של המהדי הנעלם (האימאם ה-12, על פי האמונה השיעית), המבטיח את הסדר העולמי החדש ואת ישועת השיעים. לא בהכרח את ישועתנו שלנו.
