נראה שהרגע הזה קרב, הרגע לו מייחל ציבור ישראלי שלם אשר חש, אחרי יותר משלוש שנים, כי מגיע רגע ההכרעה לגבי גלעד שליט. אין בית בישראל שלא חשב על גלעד נמק בשבי, אין ישראלי אחד שצפה בקלטת המפורסמת שלו ונשאר עם עיניים יבשות. התחושה הזו משותפת למרבית הציבור הישראלי, ללא קשר להשקפה פוליטית. תהיה הדעה אשר תהיה, למדינה ולכל אחד ואחת מאיתנו יש חוב מוסרי למשפחת שליט. מדינת ישראל שלחה את גלעד שליט לצבא, ועלינו לעשות הכל על מנת שגלעד, החייל של כולם, יחזור הביתה. כולנו דרוכים ומקווים שבין הנושאים והנותנים לא יתגלעו עוד חילוקי דעות, ששום דבר לא יתפוצץ ברגע האחרון, כי אחרת גורלו של גלעד עלול להיות כגורלו של רון ארד. אני בטוחה שימים לא קלים עוברים על ראש הממשלה בנימין נתניהו. מצד אחד ראש הממשלה קשוב להלכי הרוח של הציבור, אך מצד שני יש לו גם אחריות כוללת לביטחונה של המדינה והוא צריך להתמודד עם אילוצים פוליטיים, כמו באשר לכל מיני שרים שמצחצחים חרבות על גבה של משפחת שליט. ברור לו שהמשא ומתן להשבת גלעד שליט יסתיים בעסקה עם החמאס, וברור לו שלעסקה כזו יש מחיר כבד. אבל נראה לי שלראש הממשלה גם ברור שמדינה שחותמת על חוזה בלתי כתוב עם חיילים שמתגייסים כדי להגן עליה צריכה למלא את חלקה בחוזה, ולעשות הכל על מנת להגן עליהם ולהשיבם הביתה. הפקרתו של שליט במשך כל כך הרבה זמן מקוממת, והיא מהווה הפרת חוזה. מנגד, להמשך ישיבתו בשבי החמאס עלולות להיות השלכות גם על המוטיבציה להתגייס לצה"ל, ועל הנכונות להסתכן למען המדינה. אפשר היה להשיבו מזמן אם ראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט, לא היה ממסמס את התהליך. בזמן אולמרט, כשהחוטפים דרשו 450 אסירים, השיב ראש הממשלה לשעבר בעת דיון במליאת הכנסת כי "...לא יורידו אותנו על ברכינו". פרטי העסקה עדיין לא ידועים, אבל לפי פרסומים זרים, דברי הרהב הללו וההתנהלות הכושלת של הממשלה הקודמת הביאו לכך שהדרישה תמורת גלעד שליט לא פחתה, וכנראה עלתה. לאולמרט היה אומץ לצאת לשתי מלחמות ברירה אבל לא היו לו התבונה, העוז והיושרה לשחרר אסירים פלשתינים, שאלפים מהם ממלאים במשך שנים את בתי הכלא הישראליים, כדי לשחרר את גלעד כבר לפני זמן רב. המוטיבציה לעוד חטיפות ולעוד מעשי טרור קיימת, וכנראה תמשיך להתקיים בקרב ארגוני הטרור בלי קשר לתוצאות העסקה. המוטיבציה הזו, לצערי, לא תיעלם בקרוב. נכון הוא שכל אסיר שישוחרר על ידי ישראל עלול להוות סיכון, וייתכן שיהיה מי מהם שעלול לשוב למעגל הטרור. בהחלט ייתכן ששחרור גלעד שליט תמורת אסירים יכול לתרום למוטיבציה הזו, אבל הוא ודאי לא יהיה גורם משמעותי. אפשר להבין לליבן של משפחות נפגעי הטרור שמתנגדות לשחרור אסירים, אך אם נניח שלא ישחררו אסירים - מי יתקע כף לידינו שלא יהיו עוד פיגועים וטרור? לטעמי, עסקה לשחרור שליט היא בבחינת סיכון שעל המדינה לקחת, כי לא משאירים חיילים מאחור. ראש הממשלה בנימין נתניהו מבין שקדושת החיים גוברת על כל שיקול אחר ושצריך לבחור בחיים. ולכן, אף שזו ודאי לא הממשלה שרציתי בה ואף שבדרך כלל אני מתנגדת לרוב ההחלטות שמתקבלות בה - אם זו תהיה הממשלה שתצליח להחזיר את גלעד שליט הביתה סוף סוף, נהיה חייבים להסיר בפניה את הכובע.
