כל אחד מאיתנו צריך לפשפש בזיכרונו ולנסות להיזכר מה הוא עשה מאז 25 ביוני 2006. כמה אירועים עברו עליו מאז? כמה בנים הכירו את החברה הראשונה שלהם מאז ולהפך? כמה החליפו מכוניות? כמה רכשו בתים? כמה איבדו קרובים? כמה ראו סרטים, קראו ספרים, נסעו לחו"ל, איבדו נכסים, רכשו בגדים, הכירו חברים חדשים, גילו מדינות, חטפו מחלות, התחתנו, התגרשו ומה לא- גלעד שליט נחטף באותו יום ארור. את כל הדברים שמנינו הוא לא יכול היה לעשות... והנה, בימים האחרונים שוב מדווחים לנו כלי התקשורת בעולם על עיסקה קרובה לשחרור שליט, ושוב אנחנו מרשים לעצמנו לקוות. וכמה אנחנו לא רוצים להוסיף את המילים "ושוב התאכזבנו". די, נמאס! יותר משלוש שנים יושב לו חייל ישראלי במקום לא לו וממתין לעיסקת השחרור הטובה ביותר לו, להם (חמאס) וגם לנו. מתנגדי העיסקה מסבירים לנו כי שחרור מחבלים עם "דם על הידיים" יזיק להרתעה של ישראל בעתיד; מזכירים לנו כי יותר מ-60 אחוזים מהמשוחררים בעיסקת ג'יבריל ב-1985 שבו לעסוק בפיגועים וגרמו, באופן ישיר, להריגתם של ישראלים רבים; הם מציינים כי כל חייל שיוצא להגנת המולדת יודע כי הוא עלול ליפול בשבי. אפילו למות. וזה נכון. ובכל זאת - יש להחזיר את החייל שליט הביתה. וכמה שיותר מהר. שליט אינו מוחזק בכוכב לכת אחר. הוא גם לא באיראן. הוא בעזה הסמוכה. ובכל הנוגע להרתעה, גם הרעיון שישראל לא מסוגלת להחזיר חייל שבוי לביתו פוגע בהרתעה. לכן מוטב ששליט יהיה בבית. נכון, עכשיו יהיה מי שיבקש להזכיר לי - ובצדק - כי ארגוני הטרור רק ישאבו עידוד מהעיסקה. הגיבורים שלהם ("חלאות אדם" בעברית) יחזרו הביתה כמנצחים ויתכננו כבר את החטיפה הבאה. יכול להיות. לא ברור מה יוליד יום, אולם דבר אחד ברור: בזמן שאנחנו יושבים ומתחבטים ומסבירים ומנמקים יושב החייל שלנו כבר 1,246 יום בשבי. אני מודה שכשדנים בסוגיית שליט קשה לי להיות רציונלי. כל הטיעונים נגד העיסקה הגיוניים ביותר, ובתור אב שמגדל את בנותיו בישראל ודאי שאני לא רוצה לראות את המחנה הקיצוני שמולנו מתחזק. אבל אותנו חינכו כי "כל ישראל אחים" וכי מדינת ישראל תעשה הכל כדי להשיב חייל הביתה. לימדו אותנו כי המוסר ניצב מעל לכל השיקולים וכי חיי אדם הם ערך עליון. אפילו הבנו עם השנים שמוטב לחיות בעד ארצנו ולתת לצד השני למות בעד ארצו. בדיווחים הרבים סיפרו כי חמאס העביר רשימה של אסירים רעים מאוד, בהם מזכ"ל פתח לשעבר בגדה, מרואן ברגותי, ומזכ"ל החזית העממית, אחמד סעדאת. המחשבה על חבורת המרצחים הזו יוצאת לחופשי מחליאה אותי, אבל האושר מהמחשבה שגלעד יחזור הביתה חזק יותר. כמה מנחם היה לחשוב שהאסירים ישוחררו בעידן של תהליך שלום מתחדש. אבל אפילו את זה אי אפשר להבטיח למתנגדי העיסקה. ושוב, בכל זאת: יש להשיב את גלעד הביתה, ואני מוכן לכתוב זאת כמו תלמיד שלא ביצע את שיעוריו 1,246 פעם.
