די סביר שהמונדיאל הקרוב יהיה המוצלח ביותר עבור הנבחרת האפריקאיות. אבל זו תהיה כמובן תמונה מעוותת של הכדורגל האפריקאי. בסגל נבחרות ניגריה וקמרון לשבוע האחרון אין אפילו כדורגלן אחד שמשחק בקבוצה אפריקאית, בנבחרת גאנה יש ארבעה, לא משמעותיים במיוחד, לחוף השנהב יש שוער מקבוצה מקומית. אחוז עצום מהשחקנים בנבחרת הללו לא היה מימיו בקבוצה אפריקאית וחלקם העצום נולד באירופה. אתמול בחרטום הודחה הנבחרת האפריקאית האחת הבכירה, מצרים, שמגדלת את השחקנים שלה בעצמה בליגה שלה. באלג'יריה חלפו הימים בהם ההתאחדות הודיעה לצעיר צרפתי-אלג'יראי בשם זינאדין זידאן כי אין לה צורך בו לנבחרת הנוער שלה כי יש לנו כאן מספיק שחקנים טובים משלנו. 10 מ-12 שחקני הקישור וההתקפה שזומנו לנבחרת למשחקים מול מצרים נולדו גם הם בצרפת. וגם המגן אנת'ר יחיה שהבקיע את שער הניצחון המדהים. אז יש תחושה של מונדיאל אפריקאי קצת מלאכותי, מין ביקור שורשים של הרבה מכדורגלני אירופה ביבשת הולדתם או אבותיהם. אחד האנשים האניגמטיים ביותר בהגירה הכדורגלנית הגדולה לאירופה העפיל אתמול למונדיאל. קרלוש קירוש, יליד אנגולה שמעולם לא יצא את היבשת עד גיל 24 ומאז עשה קריירה מרשימה ברוב רמות המשחק מבניית מערך הצעירים של הכדורגל בארה"ב, אימון נבחרת דרום אפריקה וגם תפקיד המאמן בפועל של מנצ'סטר יונייטד. לפני כשישה שבועות בבודפשט ראיתי תופעה די נדירה במקצוע העיתונאות. מאמן על סף הדחה מהמונדיאל והעיתונות במדינה באובססיית כדורגל סלחנית כלפיו לחלוטין. מה אפשר להגיד", אמר לי עיתונאי פורטוגזי, הוא הביא לנו את התארים הבינלאומיים הראשונים והיחידים שלנו. אלכס פרגוסון הבטיח לו את תפקיד המנג'ר ביונייטד והוא העדיף את הנבחרת. איך אפשר לכעוס על מישהו כזה- אתמול, בעמדת האנדרדוג בבוסניה, ללא כריסטיאנו רונאלדו, החזירו כדורגלני פורטוגל במשחק שהזכיר דווקא נבחרות גרמניות מהעבר, משהו לאיש שעשה את הכדורגל שלהם.
