יום חג לעולם החופשי

"הפל את החומה הזאת, מר גורבצ'וב", קרא נשיא ארה"ב, רונלד רייגן, בשער ברנדנבורג בברלין ב-12 ביוני 1987. כעבור שנתיים, הודות לרייגן ובמסגרת מהפכות סתיו העמים, פתחה בקיץ 1989 הממשלה הרפורמית של הונגריה את גבולותיה ואיפשרה למעשה לכ-50 אלף תושבים מזרח-גרמנים לעקוף את החומה בברלין ולהגר למערב דרך הגבול ההונגרי עם אוסטריה. פתיחת הגבול אז הובילה ב-9 בנובמבר 1989 לנפילת החומה. העולם, אתמול לפני 20 שנה בדיוק, גילה שני דברים היסטוריים חשובים: את מות הקומוניזם ואת מכונית הטראבנט המזרח-גרמנית.

חומת ברלין נפלה ועימה הקומוניזם האירופי. הרעיון הנפלא של חברה ללא מעמדות היה בפועל קצת פחות מוצלח, אולי אפילו מפלצתי. במקום חברה צודקת קיבלו אזרחיה של מזרח אירופה דיכוי אלים וטוטליטריזם. בימים שבין סוף מלחמת העולם השנייה לסוף המלחמה הקרה היה רצוי להיוולד בצד הנכון של החומה. בזמן שבמערב התחדשו, המציאות במזרח נראתה אפורה כמו החליפה של השליט המזרח-גרמני אריק הונקר.

"אני ברלינאי", קרא נשיא ארה"ב ג'ון קנדי באחד מנאומיו ההיסטוריים, ביוני 1963, שנתיים לאחר בניית החומה. קנדי ביקש להדגיש את תמיכת ארה"ב במערב גרמניה דמוקרטית. היו אלה ימים שבהם המלחמה הקרה רק הלכה והתחממה, וברלין הפכה לחזית הרשמית. מסיבה זו העולם החופשי, ולא רק גרמניה, כפי שאמרה הקנצלרית מרקל, ציין אתמול את היום ההיסטורי.

המחנות של אתמול, ברית נאט"ו מהעבר האחד וברית ורשה מהעבר השני, הפכו היום לאיחוד אירופי רחב ובו 27 מדינות. מבחינת רוברט שומאן, אבי איחוד המדינות הדמוקרטיות של היבשת בתחילת שנות ה-50, הרעיון שפולין, הונגריה, צ'כיה, ליטא או לטביה יהיו חלק מהאיחוד היה כאילו לקוח מסרט מדע בדיוני. היום, שומאן הצרפתי היה אולי נבהל מכך שגרמניה הפכה למדינה הגדולה ביותר ביבשת אחרי רוסיה.

אבל מה לעשות, רייגן ניצח במלחמה הקרה, וגורבצ'וב - נשיאה האחרון של בריה"מ - אפילו סייע לו בכך. 20 שנה אחר כך החברה הפוסט-קומוניסטית ביבשת רחוקה מלהיות אידיאלית, אך רוסיה של פוטין עדיפה על זו של סטלין. אירופה עדיין אינה מושלמת אך היא יבשת של שלום, אחדות וכלכלת שוק. ביי ביי לנין. רק לטראבנט אנו מתגעגעים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו