במדינת החלטורה שנקראת הכדורגל הישראלי המשחק האחרון שלך הוא חזות הכל. לכן לא התפלאתי לפתוח את עיתוני יום שישי ולראות שכמעט כל הפרשנים קוראים למינויו של אלי גוטמן למאמן הנבחרת אחרי הפארסה המביכה של דרור קשטן. איפה היו אותם פרשנים לפני חודש, כשאותו גוטמן הפסיד בבית לחיפה או חילץ במזל תיקו ממכבי פ"ת בבלומפילד? האם גם אז הוא היה המאמן הכי מתאים? ומה יגידו כולם אם לא ינצח הערב בדוחא? האם פתאום מרקו בלבול, אם ינצח את המאמן הישראלי המצליח של השבוע האחרון, יהפוך לשם החם בבורסת המועמדים- אלי גוטמן הוא מאמן מצוין, דידקטי, שלהבדיל מרוב המאמנים בארצנו יודע מה הוא רוצה משחקניו וגם מצליח בעזרת אימונים אינטנסיביים לגרום להם לבצע את המשימות הטקטיות שהוא מייעד להם. אם יש מאמן שגוטמן מזכיר יותר מכל, אזי מדובר בדרור קשטן, שכמאמן קבוצה עשה עבודה נפלאה, אבל כשל בגדול בנבחרת כשהיה צריך להתמודד עם חבורת שחקנים מפונקים שאותם הוא מאמן יום וחצי בחודש בממוצע. אם גוטמן ילך לנבחרת הוא ייתקל בדיוק באותו המכשול שהפיל את קשטן, כי שניהם צריכים את שחקניהם יום אחרי יום, בצורה סדירה, כדי להנחיל את תורתם. שניהם זקוקים לאלמנט המשמעת, שבעזרתו הם יכולים לאפס את הסוררים. שניהם אף פעם לא היו מאמנים של תחושות והברקות אלא של עבודה שיטתית, נוקשה וחסרת פשרות. לכן, גם עבור גוטמן וגם עבור נבחרת ישראל, עדיף לשמור בשלב זה על הפרדה. יש מספיק מאמנים, זרים וגם ישראלים, שיותר מתאימים לשיטת העבודה בנבחרת. אז עיזבו את גוטמן בשקט, תנו לו להמשיך ולהצליח כמאמן הפועל ת"א. זה מגיע לו. וגם לנו מגיע מאמן יותר מתאים עבור הנבחרת.
