יש מקרים המצדיקים מיתה

ההתנגדות להנהגת עונש מוות בישראל מבוססת בדרך כלל על שני נימוקים מרכזיים. הראשון בעל אופי הומני, שכן ליטול במתכוון חיי אדם זהו מעשה מרחיק לכת. הנימוק השני נעוץ בכך שבהרבה מקרים תיתכנה שגיאות. למשל, היו מקרים שבהם לאחר ההרשעה ברצח הובילו ראיות חדשות את בתי המשפט למסקנה שההרשעה היתה מוטעית. יש לזכור שהרשעה בגין רצח נעשית בדרך כלל על בסיס ראיות נסיבתיות, שכן אין עדים למעשה הרצח, ועל שום כך תיתכנה שגיאות.

בדרך כלל אין זה ראוי להטיל עונש מוות במקרים שבהם מעשה הרצח נובע ממצב רגשי מיוחד של מבצע העבירה, או אפילו אם הוא מתוכנן למטרת בצע כסף. אך יש מקרים חריגים שלא מצאו את ביטוים בחוק הישראלי. כאשר דנו באפשרות של הטלת עונש מוות תמיד עלתה השאלה אם להטיל עונש מוות על מחבלים וטרוריסטים פלשתינים. זו היתה שגיאה.

עונש מוות נכון לשקול על פי חומרת מעשה העבירה. יש מקרים שבהם מוצדק לחלוטין להטיל עונש מוות אם בית המשפט השתכנע שהנאשם ביצע את העבירה מעל לכל ספק: במקרים שבהם הרוצח התעלל בקורבן קודם מעשה הרצח; אם מעשה הרצח מכוון לקבוצת אנשים הכוללת גם אזרחים חפים מפשע, נשים וילדים; או במקרים שבהם הרצח מאופיין בזוועה מטורפת אשר הדעת אינה יכולה לסבול שהרוצח יקבל עליה מאסר עולם בלבד.

דוגמה לכך הוא המקרה הזוועתי של השמדת משפחה שלמה ובה ילדה בת 3 ותינוק בן חודשים ספורים, כמו במקרה של משפחת אושרנקו.

חייבים לזכור שבמדינת ישראל בגלל מדיניות כושלת של משרד המשפטים שאושרה ללא שיקול דעת מספק על ידי כמעט כל נשיאי המדינה בעבר, מאסר עולם משמעותו מאסר לתקופה קצובה של 20 עד 25 שנה בלבד.

כיום האלטרנטיבה היחידה לעונש מוות היא מאסר עולם ללא שום אפשרות של קיצור תקופת המאסר.

הכותב כיהן בעבר כיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו