על זילות השואה ופוליטיקה קטנה

מתי הצביעות מקבלת גוונים של אנטישמיות? • בשל גל הטרור, לאן יגיעו האירופאים בשביל קצת נופש? • מה העונש החמור שמני נפתלי קיבל? • איך מנסים לחנך אותנו בגלי צה"ל? • וממי שכחו במשרד החוץ? 

כאשר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ השמיע גינוי רפה מדי לטעמם מול גילויי הגזענות בארצו, הזדעזעה קבוצה מסוימת בחברה הישראלית, ובמקרה מדובר באותה קבוצה שפיהקה כאשר ח"כ מיקי רוזנטל כינה את יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, "נתניהו יוגנד". זו גם במקרה הקבוצה שנאלמה אחרי שאורי אבנרי פרסם מאמר ב"הארץ", שבו השווה בין אסיפות הנאצים בילדותו בגרמניה של היטלר, לבין כנס התמיכה של הליכוד בנתניהו. העיקר שכשמשווים בין איראן לגרמניה הנאצית, הם זועקים "זילות השואה".

והנה השבוע, התברר שוב שזעקות השבר על האנטישמיות הן המשכה של הצביעות באמצעים אחרים: כאמור, מי שהזדעזעו מהגינוי הרפה של טראמפ, התלהבו מקודמו, ברק אובאמה, שאצלו העניין היה הרבה יותר חמור: אובאמה השתתף במשך שנים בכנסים שבהם הכומר ג'רמיה רייט השמיע את משנתו הגזענית והאנטישמית. אובאמה אף הפך את רייט האנטישמי לכומר האישי שלו. ומה היתה תגובת הנאורים, מזועזעי טראמפ? התעלמות והשתפכות בפני אובאמה, שפשוט שייך למחנה "הנכון".

מה נאמר, זה כנראה טבעי ש"הנכונים" האלה מתחברים גם לאבו מאזן, מכחיש שואה בעל חיבה לדימויים אנטישמיים כמו "היהודים מטנפים ברגליהם את הר הבית". הם גם לא סלדו ממי שרואים ביהודים "בני הקופים והחזירים". הכל בשם השלום כמובן.

הצביעות הזאת ביחס לאנטישמיות והפיכת המאבק בה לפוליטיקה קטנה - הכל בהתאם לאג'נדה הפוליטית - מזכירות את הסיפור על היהודי שרצה לקנות פרה. הוא הלך לשוק, ראה מישהו שעומד עם שתי פרות, אחת לבנה ואחרת שחורה, וניגש אליו לשאול: "איך הפרות?"

ענה המוכר: "הלבנה נהדרת. מושלמת".

שאל היהודי: "והשחורה?"

ענה המוכר: "גם".

שאל הקונה: "וכמה חלב הן נותנות?"

ענה המוכר: "הלבנה לא מפסיקה לתת חלב, כמה מכלים שתביא, היא תמלא".

שאל הקונה: "והשחורה?"

עונה המוכר: "גם".

וכך המשיכו השאלות, על כמה הן אוכלות, ואם הן סובלות ממחלות, והמוכר משבח בפירוט את הלבנה ועונה בצמצום על השחורה "גם" או לכל היותר "אותו דבר". לבסוף תוהה הקונה: "תגיד לי, למה אתה כל הזמן מדבר רק על הפרה הלבנה?"

אומר לו המוכר: "כי היא שלי".

שאל הקונה: "והשחורה?"

השיב לו המוכר: "גם".

 

רק קצת שקט

בתוך שלושה ימים היו שתי התקפות טרור בספרד (בברצלונה), אחת בפינלנד (בעיר טורקו) ועוד אחת ברוסיה (בסיביר). מצרפת דיווחו על כוננות וגם על חיפושים אחרי אחד המחבלים מספרד, שעל פי החשד ברח לשם, עד שלבסוף נתפס וחוסל. אם זה ימשיך ככה, האירופאים שיחפשו מקום שקט לנופש יגיעו לבסוף לקריית ארבע או לבית אל. 

בכל מקרה, לקח לספרדים קצת זמן, אבל בסוף הם הבינו מה צריך לעשות - והוציאו את המגנומטרים מברצלונה. בפיגוע השני בספרד, השוטרים ירו למוות בחמישה מחבלים, ובכל זאת אף אחד לא חקר למה הם לא נטרלו אלא ירו למוות. גם לא שמענו שהיו בספרד כאלה שזה הזכיר להם תקופות אפלות בהיסטוריה. 

 

אין רחמים

משטרה אכזרית: לשבת עם אלדד יניב באותו תא‫? לא נראה שהעבירה־לכאורה של מני נפתלי מצדיקה עונש חמור כל כך. ‬

 

מצעד המטיפים

בימים האחרונים‫,‬ כמעט בכל בוקר‫,‬ מקיימים בגלי‫ צה"ל דיונים אם במסגרת חגיגות 70 שנה להקמת המדינה‫,‬ ראוי לקיים מצעד צבאי‫‬ או להוציא את הכסף על מטרות אחרות‫.‬ בכל פעם מזכירים שמצעדים צבאיים יש בצפון‫ קוריאה, לכאורה רמיזה אגבית למה תהפוך ישראל אם יתקיים המצעד‫.‬ רק שכחו שם להזכיר, שמצעדים צבאיים‫‬ יש גם‫,‬ למשל‫,‬ בצרפת‫,‬ פעם בשנה ביום הבסטיליה‫.‬

אבל בגלי‫ צה"ל מנסים לחנך אותנו‫.‬ מנסים שוב ושוב להכניס לנו לראש שמצעד שווה צפון קוריאה‫, כדי שנתנגד. הרי אם חלילה יזכירו שגם בצרפת יש מצעדים צבאיים, אנחנו עלולים לחשוב שמצעדים זה בסדר ואז כל ה"חינוך מחדש" יירד לטמיון - וזה משהו שהמטיפים מגלי צה"ל לא רוצים שיקרה. ‬

ההטפות של תחנת הרדיו הצבאית מוליכות אותנו לסיפור הנמצא בכרך השני של כתבי רבי אלתר דרויאנוב, וזה הסיפור (בעריכה קלה): רוכל יהודי נכנס לביתו של כומר ושק מרכולתו על שכמו. אמר לו הכומר: "יהודי, יש לך משקפיים למכור?" הוריד הרוכל היהודי את השק מעל שכמו, חיפש בפנים, מצא משקפיים והניחם לפני הכומר.

הרכיבם הכומר על חוטמו, הסתכל ברוכל ואמר לו: "יהודי, לא טובים המשקפיים שלך, רמאי אני רואה".

לקח הרוכל את המשקפיים מידו, הרכיבם על חוטמו שלו, הסתכל בכומר ואמר לו: "אמת, אדוני הכומר, גם אני רואה רמאי".

 

מנותקי קשר

ועוד משהו על ברצלונה:‬ בתחילת השבוע הודיעו שמשרד החוץ מסר שכבר אין מנותקי קשר. סליחה? ומה עם הכותבים ב"הארץ"‫?‬

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו