יעקב טייטל היה זאב בודד: הוא תיכנן לבד, רצח לבד, פוצץ לבד. לו היה ישראלי אמיתי, לא עולה חדש, סביר שכבר מזמן היה רץ לספר לחבר'ה. אבל טייטל שמר בבטן, 12 שנה, ואפילו לאשתו לא סיפר. המסקנה המתבקשת, לכאורה, היא שבלתי אפשרי היה לחשוף אותו, לפחות עד שטעה ונתפס. האומנם- בהיעדר שותפים מצטמצם מרווח הטעות, שהוא מרחב המודיעין. שותפים משמעם דברת, בטלפון ובעל פה, ומכאן גם האפשרות להאזין ולחשוף, ובהמשך לכך - להפליל. טייטל, כאמור, החזיק הכל בפנים. מבחינת שב"כ הוא היה עוד יהודי שמתגורר מעבר לקו הירוק, עם נשק, בלי עבר מחשיד באופן חריג. מהסיבה הזאת גם כשנעצר ב-2000 בחשד למעורבות ברצח בדרום הר חברון הוא לא נשבר ושוחרר מחוסר ראיות (ואשמה). בדיעבד, המעצר אז הוא התקלה העיקרית בתיק הזה. יותר מכל הוא מעיד על הבעיה בחקירת אנשי הימין הקיצוני; לו היה מדובר במחבל ערבי, שב"כ כבר היה דורש (ומקבל) אישור ל"היתרים" בחקירה, ובהמשך לכך גם מוציא מהחשוד הודאה. זה לא קרה, וטייטל שוחרר להמשיך במסע הטירוף שלו. שבע שנים הוא רקח ופוצץ מטענים, ושוב - באין מפריע. אף אחד לא תהה מדוע הוא רוכש דשנים, איש בסביבתו לא תהה מה הוא מבשל בחדרו, כמה צוותי חקירה משטרתיים בדקו בנפרד מקרים מקבילים מבלי לחבר את הנקודות ולהפוך אותן לקו אחד ברור ומרשיע. בסופו של דבר לקח שב"כ פיקוד, והוכיח שוב את מה שאנחנו מכירים מהטרור הפלשתיני: שכאשר מרכזים מאמץ, יכולת ומודיעין (בתוספת טיפת מזל) - מצליחים לסכל. עכשיו, אחרי שהפרשה הזאת מאחורינו, ובהנחה שלא יתברר כי טייטל היה אחראי גם לפיגוע בבר ההומו-לסבי (שב"כ שולל בתוקף), נשארנו עם שאלה אחת מעיקה: האם יש טייטלים נוספים בגדה, ואם כן - והלוואי שלא - איך נצליח לסכל אותם לפני שיפגעו. בהנחה שייקח זמן עד שיומצא המכשיר שיאפשר לגורמי הביטחון להיכנס לראשם של מחבלים, נותרנו רק עם דרך מוכחת אחת להילחם בטרור: לתת למי שנלחם בו את הסמכויות ואת הכוח לסכל.
