הגיע הזמן לאולטימטום
, עודכן
המגעים בין איראן למערב בסוגיית הגרעין חודשו ב-1 באוקטובר בז'נבה בתנאים נוחים למעצמות. חשיפת מתקן העשרת האורניום הסודי בסמוך לעיר קום ערב השיחות הוכיחה (שוב) כי טהרן ממשיכה לשקר כל הדרך אל פצצת הגרעין. כיצד קרה אם כן, כמעט חודש אחרי, שהאיראנים הם אלה המבקשים להכתיב שינויים בטיוטת ההסכם המתפשרת שהוצעה להם אחרי המשא ומתן?
הממשל החדש בוושינגטון מקיים את שהבטיח - דיאלוג עם איראן. אמריקה לקחה עימה לז'נבה את ארבע השותפות שלה במועצת הביטחון ואת גרמניה. איראן, עם מאגרי הגז והנפט שלה ועם יתרונות ויכולות גיאופוליטיים, וגם קשרים טובים עם שתי חברות קבועות במועצת הביטחון (רוסיה וסין), הגיעה למפגש כשהיא מרגישה כאילו היא המעצמה השביעית. העובדה שאף אחד לא העמיד בפניה אולטימטום ברור במקרה של כישלון ושלא הוצב בפניה לוח זמנים מביא את ממשל אחמדינג'אד "למשוך זמן", כפי שהגדיר זאת בסוף השבוע שר החוץ הצרפתי.
אין עדיין הסכמה עולמית באשר לייעוד פרויקט הגרעין האיראני. בוושינגטון רואים בו סכנה עולמית, במוסקבה - בעיה אזורית, ואילו בבייג'ין רואים בכך הזדמנות כלכלית. טהרן, כהרגלה, מנצלת את המחלוקת בין אלה היושבים מולה, ואת חולשת הממשל האמריקני הנוכחי, כדי לשחק משחקים.
בנות בריתה האירופיות של וושינגטון, ובעיקר צרפת, הן הדורשות היום להקשיח את הקו מול טהרן. יש להן ניסיון של שנים בדיאלוג עם איראן שלא הניב דבר.
איראן הגיעה למשא ומתן כשהיא סובלת מסכסוך בצמרת (אחמדינג'אד-לארג'יאני), ממשבר אמון קשה בין השלטון לאוכלוסייה בעקבות הבחירות וממשבר כלכלי קשה. כל הסיבות כדי לגרום לה להגיע בעמדת נחיתות לז'נבה. מדיניות היד המושטת של אובאמה - כמעט בכל מחיר - השיגה מהפך.
מול צמרת איראנית מפולגת - ואוכלוסייה מקומית הגיונית שמוותרת (על פי סקרים) על העשרת אורניום כדי להימנע מסנקציות כלכליות - חייב המערב להציב לטהרן לוח זמנים ברור תוך נפנוף בסנקציות החמורות ביותר, כמו אמברגו על ייצוא הנפט האיראני ואיסור מכירת דלק לאיראן - מה שיכאיב למשטר האיראני לא פחות מהאופציה הנוספת, הצבאית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו