על הפערים בין חיפה לבית"ר

1. נהניתי מאוד ממכבי חיפה אתמול. היא נראית טובה יותר מהקבוצה שהיתה לאלישע לוי בעונה שעברה. המשחק נגמר בתוצאה 1:2, אבל גם תוצאה של 1:6 לא היתה משקרת. הרביעייה הבולטת מכולם הורכבה מיניב קטן כמובן, בירם כיאל, ג'ון קולמה ומוחמד גאדיר, שנראו בלתי עצירים.

הם הציגו כדורגל יעיל, מהיר וקבוצתי, שרק הדגיש עוד קצת את הפערים העצומים בין שתי הקבוצות. לא זכור מתי היה פער כזה בין חיפה לבית"ר, שזכתה להנחה.

2. אחת הסיבות להבדלים בין הקבוצות היתה ההגנה הכבדה, הרעועה והמסורבלת של בית"ר ירושלים. אם זה בנאדו ואם זה גרשון. כמו שאמרתי, זה אמור היה להיגמר בתבוסה קשה, שאותה למעשה מנע שוער בית"ר, אריאל הרוש, שרשם לפחות ארבע-חמש עצירות גדולות.

גם הקישור של בית"ר היה אנמי ולא תיפקד. לא עידן טל, לא ג'וניור ויסה ולא ברק יצחקי. רק עידן ורד, שהפעיל לחץ, חטף, וכבש את שער היתרון, שיחק כמו שצריך. הוא היה למעשה נקודת האור היחידה בבית"ר, למעט הרוש.

אני מקווה בשביל יצחק שום (יש לו עוד הרבה עבודה בקבוצה) שמדובר בהופעת נפל חד-פעמית, כי למעט 20 הדקות הראשונות, היתה רק קבוצה אחת על המגרש - מכבי חיפה כמובן.

3. היום אלישע לוי, למרות הניצחון הגדול, הראה איך אפשר לגמור שחקן כדורגל. שוב, מלך השערים שלו, שלומי ארבייטמן, פתח על הספסל כי אלישע החליט במשחק בית לעלות עם חלוץ אחד.

אין לי ספק ששתי ההחמצות הגדולות של ארבייטמן נבעו בעיקר מחוסר הביטחון שלו - תוצאה של הספסול החוזר ונשנה. אלישע יצטרך לחשוב איך הוא בונה את המוראל של החלוץ שלו מחדש.

עם זאת, אין לתת לארבייטמן הנחה, כי בעיקר את ההזדמנות השנייה (מול שער חשוף) הוא היה חייב לכבוש ובקלות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו