איראן יכולה - אם היא רק רוצה - להמשיך לצחוק כל הדרך לפצצה. היא זכתה אתמול בדבר היקר לה מכל: המשך העשרת אורניום בשטחה. ההסכם הזה מבטיח לנו ש-75 אחוזים מתוך 1,500 הק"ג של אורניום מועשר שיש לאיראן, יועברו להעשרה נוספת לרוסיה וצרפת לפני שיחזרו כדלק גרעיני למתקן בטהרן. ארה"ב, רוסיה ואפילו צרפת, שנקטה בחודשים האחרונים את הקו הנוקשה ביותר מול הגרעין האיראני, מברכות על ההסכם המסתמן לקורת רוחו של הסבא"א הטוב. אמנם הנציג הצרפתי ז'ק אודיבר הודה כי ההסכם אינו פותר הבעיה מאחר שאיראן יכולה לייצר בין 80 ל-100 ק"ג אורניום בחודש, אבל רק איראן איימה כי הוא "אינו סופי" מאחר שהיא לא נכנעת ללחץ המערב. אפשר היה לחשוב שאת טיוטת ההסכם לא חיברו השבוע בווינה, אלא ארגו כמו שטיח באיספהאן או בטבריז. ההסכם צפוי להעניק לאיראן דלק עבור כור המחקר שלה בטהרן המייצר איזוטופים רפואיים. צורך פרקטי חיוני. אך איזה מנגנון פיקוח מבטיח שההסכם שנחתם עם מדינה שהסתירה את שני מתקני העשרת אורניום שלה בנתאנז ובקום, אכן יתקיים- איראן ביקרה החודש בז'נבה ובווינה כשותפה כמעט שווה לשש מעצמות. היא הכתיבה נושאים, גרמה למחלוקות, יזמה משבר עם צרפת ואת הסכם ניהלה רק עם הרוסים. כאן, אצלנו, כמעט במקביל, נפתח התרגיל המשותף של צה"ל וצבא ארה"ב. בישראל לוקחים את התרגיל הרבה יותר ברצינות מאשר את ההסכם. מעניין למה.
