הכל דיבורים

לא בטוח שוועדת פרס נובל עשתה שירות טוב לנשיא האמריקני. מה שבטוח - היא פגעה באמינותו של הפרס עצמו. ידענו שאת פרס נובל לכימיה מקבלים על מבחן התוצאה, לא ידענו שאת פרס נובל לשלום מקבלים על מבחן ההבטחה. בקצב הזה מישהו יקבל את הפרס לספרות על סינופסיס מוצלח.

עיון ברשימה הארוכה של זוכי פרס נובל לשלום מצביע על כך שניתן לזכות בו מסיבות שונות: יכולים לזכות בו ראשי מדינה מכהנים שהנהיגו שינוי כיוון (ברנדט וגורבצ'וב), ארגונים הומניטריים (אמנסטי אינטרנשיונל), אישים בעלי סמכות מוסרית (האם תרזה) ופעילי זכויות אדם נודעים (לותר קינג, מנדלה). יכולים אפילו לזכות בפרס כאלה שהתחפשו לשוחרי שלום (ערפאת) ויכולים שלא לזכות בו כאלה שהם לא פחות מפורסמים מנובל עצמו (גנדי).

ועדת הפרס ודאי התרשמה מהמסרים של אובאמה נגד נשק גרעיני, משאיפות השלום שלו. הבעיה היא שכרגע הכל דיבורים. אבל אובאמה מייצג את אמריקה החדשה, זו שבראשה עומד נשיא שחור. ובעיקר - הוא לא בוש. אולי רק בגלל זה הוא זכה. אבל הפרס עושה, כאמור, שירות רע. בימין חושדים שאובאמה פועל למען העולם ופחות למען ארצו, בשמאל רואים בו מנהיג שעדיין מפקד על שתי חזיתות. לגיטימי לתהות מה תהיה השפעת הפרס על ההחלטות העתידיות שלו. האם זוכה פרס נובל לשלום ישלח עוד 40 אלף חיילים לאפגניסטן? האם לחתן פרס נובל לשלום יש האופציה הצבאית מול איראן?

היה לנו כבר נשיא דמוקרטי שוחר שלום שזכה בפרס - קרטר. העולם אהב אותו, האמריקנים שלחו אותו הביתה אחרי ארבע שנים. והיה גם נשיא שהעולם לא אהב, אבל סיים את המלחמה הקרה - רייגן. הוא לא זכה בפרס אך התנחם בכהונה שנייה. קופנהגן שלחה את אובאמה לפני שבוע לקרשים כשלא העניקה לו את אולימפיאדת 2016, אוסלו הקימה אותו על הרגליים. כל שנותר לראות הוא אם הנשיא יוכל להצדיק בדיעבד את הפרס שבו זכה מבעוד מועד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו