מנהיגם של חולמים

החששות של הרצל, ההתנגדות של חלק מהארגונים היהודיים ורתיעת המשטרים המלוכניים באירופה, כל אלה לא מנעו מחוזה המדינה לכתוב: "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים" • 120 שנה לקונגרס הציוני הראשון

וזה נוסח ההזמנה הכללית לקונגרס הציוני הראשון שהתקיים בבאזל, ביום הראשון לחודש אלול, שנת תרנ"ז: 

"אדון נכבד! ביום א' ב' ו־ג' אלול שנה זו, יתאספו חובבי ציון בכל הארצות לקונגרס הציוני בבאזל (שווייץ). והיום ההוא, שבו יתאחדו אחינו המפוזרים בדעה אחת, יהיה יום ניצחון לתחיית לאומנו. האסיפה בבאזל תהיה התחלת תקופה חדשה בהתפתחות תנועתנו. 

"שם יספרו לנו אחינו מכל פינות הארץ על דבר מצבם ומגמותיהם, שם יתברר מה התנועה הציונית דורשת ממעריציה. שם תתרכז ותתאחד פעולתנו, שהיתה קרועה לכמה גזרים, על ידי הנהגה כוללת לכל סניפי העבודה. שם תראינה עינינו קיבוץ גלויות, שיאחד כל הכוחות לפעולה אחת, גדולה וכבירה.

"הקונגרס שואף למטרות קרובות ואפשריות. כל הידיעות האחרות על אודותיו קלוטות מן האוויר. כל מעשי הקונגרס יהיו בפרסום גמור. בוויכוחיו והחלטותיו לא תהיה שום התנגדות לחוקי איזו ארץ ולחובותינו האזרחיים. בייחוד אנחנו ערבים בזה, שכל מעשי האסיפה יהיו באופן מקובל ומרוצה לחובבי ציון ברוסיה ולממשלתם הרוממה. 

"בזה נבקש אותך, אדון נכבד, ואת חבריך שבחוגך, שתואילו לבוא לבאזל ולהשתתף באסיפתנו. הקונגרס הראשון שלנו הוא התל שהכל פונים אליו. אוהבים ואויבים מחכים לו בעיניים כלות. ולכן עליו להראות לכל, כי חפצנו ברור ויכולתנו גדולה. אם לא ימלא הקונגרס את תפקידו, אז תבוא על ידי כך נסיגה לאחור בתנועתנו לזמן רב. והכל תלוי רק בהשתתפות מרובה של אחינו ברוסיה, ששם רוב מנייננו. 

"אנו מקווים שתדעו את חובכם ותבואו לאסיפתנו. באסיפה אפשר יהיה לדבר עברית. בבאזל יש אכסניה כשרה. 

"דבר בואך מהר נא להודיענו על פי הכתובת הנ"ל.

"בשם 'הוועד להכנת הקונגרס הציוני': ד"ר תאודור הרצל, ראש הוועד, וד"ר מרקוס אהרנפרייז, המזכיר". 

 

•••

הכינוס לא היה האפשרות המועדפת על הרצל. הוא נפנה לרעיון רק לאחר שכשלו מאמציו לשכנע את עשירי העולם היהודי, בעיקר את הברונים רוטשילד והירש, לממן את הרעיון שאותו פירט בחוברת שפרסם ב־1895, "מדינת היהודים": הקמת חברה שתאפשר ליהודים לעזוב באופן מסודר את ארצותיהם, ולמכור, במדורג, את בתיהם ואת רכושם שיקשה עליהם לניידו, כך שלא יורידו את המחירים עד כדי כך שערכם יירד באופן דרמטי. הכוונה היתה שהסכומים שיושגו ממכירת הרכוש יעמדו לרשות המהגרים כדי לרכוש בתים ביעד שאליו יגיעו. משהבין שלא יוכל להגשים את תוכניתו בעזרת המיליונרים, החליט להקים תנועת המונים ציונית, שמשתתפיה ישלמו דמי חבר.

את מימון הקונגרס הבטיח המיליונר היהודי־הולנדי יעקובוס קאן, כפי שמימן פעילויות אחרות של הרצל. אבל כאבי הראש היו הרבה מעבר לשכירת האולם, התשלום לקצרנות ודברים היוצאים בכך. כיוון שלא נערך קונגרס כזה מעולם, הוא העלה חששות רבים הן במשטרים המלוכניים של אירופה והן בקהילות היהודיות. 

הרצל עצמו, שרכש לו מעמד בעיתון החשוב "נויה פראייה פרסה", נדרש, על ידי המוציא לאור שלו, לסגור את העיתון הציוני שהקים ערב הקונגרס ("די וולט"), ונדרש לשמור על פרופיל נמוך ביותר במהלך הקונגרס אם אין בכוונתו לחסל את הקריירה העיתונאית שלו. עמיתיו של הרצל דרשו ממנו להקים "ועד מנהל" שיכין את הקונגרס, כדי שייפסק "שלטון היחיד" שלו. ד"ר מקס נורדאו, שראה עצמו שווה לו במעמדו, חשש פן הרצל יגנוב את ההצגה בקונגרס, וביקש להבטיח את מקומו באירוע. הרצל הקדיש לכך מאמץ דיפלומטי רב.

 

"הקונגרס היה נשגב"

כחודשיים לפני הקונגרס הודיעו קהילות יהודיות חשובות במערב כי הן מחרימות אותו. כך, למשל, מודיע ה"ג'ואיש כרוניקל" הבריטי, ב־8 ביוני 1897, כי "ביום ב' האחרון היתה ישיבה של 'אוהל המטה הראשי' של ארגון חובבי ציון. היושב ראש היה הקולונל גולדסמיד, והוחלט שהארגון לא ייטול כל חלק בקונגרס שמכנס הד"ר הרצל, האמור להתקיים במינכן באוגוסט הבא, ולא ישלח אליו נציגים". ועד הקהילה היהודית במינכן יצא כנגד קיומו של הקונגרס בעירם, והרצל נאלץ לחפש מקום אחר. הוא בדק את ציריך והגיע בסופו של דבר לבאזל.

ברכבת, בדרכו לקונגרס, כתב הרצל, כשהוא חושש מאוד ממה שהוא עתיד למצוא בבאזל, את הדברים הבאים: "האמת היא, ואני מסתיר מעיני כל, שלרשותי צבא של שנוררים בלבד: אינני אלא מנהיגם של נערים, קבצנים ועיתונאים עלובים... עם זאת, אם תאיר לנו ההצלחה פנים, אפשר שהחייל הזה יהיה בו די, והוא יהפוך, חיש מהר, לצבא חזק ומסודר. נראה אפוא מה יביאו לנו הימים הבאים".

משתתפי הקונגרס הראשון - בניגוד לכל הקונגרסים שלאחריו - לא נבחרו בשום מקום. הם רק היו צריכים להודיע מראש על כוונתם להשתתף בו, והרצל דרש מהם אך דבר אחד: להופיע בבגדי חג. ביומנו, מייד לאחר תום הקונגרס, הוא כותב: "כבר לפני חודשים היה אחד הרעיונות הראשונים שלי, שיש לבוא למושב הפתיחה לבושים בפראק ובעניבת פרפר לבנה. זה הוכיח את עצמו להפליא. בגדי החג משווים לרוב הבריות סבר נוקשה, ומתוך הנוקשות הזאת, מייד מוצר טון מדוד, שאולי לא היו משיגים אותו בתלבושת מסע קיצית בהירה".

לבאזל הגיעו 197 צירים מ־17 מדינות, ולאחר שלושה ימים שבהם תואר מצב היהודים בכל מדינות אירופה, והתקיימו דיונים וויכוחים, התקבלה "תוכנית באזל", שקבעה כי התנועה הציונית שואפת להקים בית לאומי בארץ ישראל באמצעות קבלת מנדט של אומות העולם.

הרצל התקשה להאמין למראה עיניו. הוא שיתף את יומנו כשכתב: "הקונגרס היה נשגב. פעם אחת, כשישב נורדאו בכיסא הנשיאות, נכנסתי לאולם מן הכניסה האחורית. השולחן הירוק הארוך שעל הבימה, כיסא הנשיאות המוגבה, היציע העשוי בד ירוק, שולחן הקצרנים והעיתונאים - כל אלה עשו עלי רושם עז כל כך, עד שהזדרזתי לצאת כדי שלא אסתחרר".

ב־3 בספטמבר הוא כותב ביומנו כי בבאזל ייסד את מדינת היהודים. "אולי בעוד חמש שנים, בוודאי בעוד 50 שנה, יודו בכך כולם". הוא לא היה יכול לדעת כי ההבדל הזה שבין חמש שנים ל־50 שנה היה כל ההבדל שבעולם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו