היוזמה של שר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן, לפצל את תפקידי היועץ המשפטי לממשלה נועדה, בראש ובראשונה, להחליש את מעמדו של נושא משרה זו. נאמן אינו אומר זאת בגלוי, אך הוא מאמין בכל ליבו כי החוק מקנה ליועץ המשפטי סמכויות רבות מדי וכי הוא הפך במרוצת השנים למעין מנכ"ל המדינה, עד שכולם, לרבות נבחרי הציבור הבכירים ביותר, משחרים לפתחו. לכן יש להחלישו ולהפוך אותו למעין יועץ ללא כל סמכות בנושא של העמדה לדין והגשת כתבי אישום בתחום הפלילי והאזרחי. אין זה מקרי שכל האישים שכיהנו במשרת היועץ המשפטי לממשלה מתנגדים להצעה. המשפטנים הבכירים ביותר בארץ - נשיאי ביהמ"ש העליון לשעבר מאיר שמגר ואהרן ברק ושופט ביהמ"ש העליון בדימוס פרופ' יצחק זמיר - מזדעקים. גם היועץ המשפטי הנוכחי, מני מזוז, מתנגד בתוקף ליוזמה, וכמוהו פרקליט המדינה, משה לדור. התנגדותם נובעת מההכרה כי אי אפשר לבצע פיצול כזה בלי לפגוע בצורה אנושה ביותר בשלטון החוק. כל מי שמשוחח עם המשפטנים הבכירים אינו יכול שלא לחוש בחרדה שלהם מפני הגשמת ההצעה של פרופ' נאמן. לטיעון כאילו יש לפצל את תפקיד היועץ משום שהעומס המוטל עליו כיום הוא בלתי נסבל - יש להתייחס בחוסר רצינות. הרי גם לראש הממשלה, לשר הביטחון ולרמטכ"ל יש הרבה מאוד עבודה ואחריות, האם מישהו מציע לפצל את תפקידיהם לשני אנשים שונים- בכלל, כדי להמחיש עד כמה ההצעה הזו מזיקה ובלתי מעשית, אמר לי משפטן בכיר, עלינו לחשוב על פיצול תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה כמו על הצעה לחלוקת תפקידו של ראש הממשלה בין שני אנשים: אחד יהיה אחראי למשרדי ממשלה מסוימים ועמיתו יהיה אחראי למשרדי ממשלה אחרים. אבל מי יהיה בעל הבית? מי יחליט בנושאי ביטחון כשתצוץ מחלוקת? על מי תוטל האחריות באשר להחלטה לצאת למלחמה? הבלבול הזה עלול לאפיין את המצב שישרור אם תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה יפוצל. אך לא רק בלבול צפוי. במקום שכל הגורמים במערכת אכיפת החוק יפעלו בהרמוניה - תוך שיתוף פעולה בין כל הגורמים המשפטיים המתמחים בסוגיות פליליות, אזרחיות ומינהליות - אנו צפויים לחיכוכים, אי הסכמות וחוסר יעילות. כששני מוקדי כוח מושכים לכיוונים שונים באותו נושא, התוצאה היא שלרוב מתקבלת החלטה רעה, או שכלל לא מצליחים להגיע להחלטה. הבעיה העיקרית בפיצול הסמכויות טמונה בכך שלפי ההצעה, היועץ המשפטי לא יהיה ראש התביעה הכללית ומי שמחליט בעניין העמדתם לדין של אישי ציבור. מצדדי הפיצול גורסים שמשום שהיועץ מתחכך בבכירים בישיבות הממשלה הוא לא יכול להמליץ על כתב אישום בדעה נקייה, ולכן ראוי להעביר את הסמכות הזו לגורם אחר. באמת? הרי המציאות ב-61 שנות קיום המדינה מוכיחה שאיש מהיועצים המשפטיים לא נרתע מלהעמיד לדין נשיא מדינה, ראש ממשלה, שרים, ח"כים ואישי ציבור אחרים. היועצים המשפטיים עשו זאת תמיד בניקיון דעת ובאומץ לב וללא כל חשש. אז למה לשנות מודל מוצלח- אגב, כבר לפני 11 שנה קבעה ועדת שמגר, שדנה בדרכי מינויו של היועץ המשפטי, כי "לא רצוי לפצל את תפקידיו של היועץ המשפטי בין נושאי משרה שונים ולהפרידם לחלקיהם. יתרה מזאת, סברנו כי הפיצול האמור יכול לפגוע בקיום הנכון והמלא של הפונקציות המהותיות שאותן ממלא היועץ המשפטי כאשר הוא פועל לפי המתכונת הקיימת, ובעיקר ביעילות הפיקוח המשפטי ובתוקף המעשי של ההנחיות". הדברים נכונים כאילו נכתבו היום. חייב להיות אדם אחד שיעמוד בראש הפירמידה המשפטית. אם יהיו שני אנשים, ניתן יהיה לדמות אותם לשני סוסים הרתומים לאותה עגלה, כשכל אחד מהם מושך את העגלון לכיוון אחר. וכך לא מגיעים ליעד.
