אם השקט ששרר בתקופה האחרונה הטעה מישהו, אירועי הימים האחרונים מזכירים שהסכסוך - חרף הפסגה שנערכה בניו יורק - עוד כאן. הפסגה כבר התקיימה וצולמה. המנהיגים לחצו ידיים ולא החליפו מילה. גם לא חיוך. הנאומים הצפויים נישאו. כל מנהיג דיבר אל עמו ואל צאן מרעיתו. הצאן השיב בפעיות הסכמה. איש לא הקשיב לדברי זולתו. הדברים ממילא לא היו מכוונים לאותן אוזניים. אחרי כן אמר האחד שהשני איננו פרטנר לשיחות שלום, והשני אמר אותן מילים על האחד. כל אחד מהשניים התעניין לדעת איך השפיעו דבריו על סקרי דעת הקהל בקרב בני עמו. שניהם היו מרוצים. שני העמים הביעו שביעות רצון ממנהיגיהם. כל עם ממנהיגו. אף אחד משני המנהיגים לא ביקש לדעת איך התקבלו דבריו בקרב בני העם האחר. האם שינה שם דעתו של מישהו? האם הצליח לקרב מישהו לעמדתו שלו? בלי שום קשר לכך, אומרים לנו כי שלושה רבעים מבני העם האחד רוצים שלום עם העם האחר, ושלושה רבעים מהעם האחר רוצים שלום עם העם האחד. אבל רצון לחוד, דיבורים לחוד ומעשים לגמרי לחוד. שייקספיר כבר אמר שבין הרצון לבין המעשה כרויה תהום. ומתוך קרקעית התהום הזאת בוקעות אנחות וגניחות של כל מיני סיסמאות שהתרסקו זו אחר זו. מתחת לשבריהן מסתננות לחישותיהן החנוקות של מנטרות גוססות: שיחות ללא תנאים מוקדמים, הכרה במדינה איקס כמדינת עם איקס, הכרה במדינה זד כמדינת אומה זדית, הכרה בזכות השיבה, הכרה בחוק השבות, הכרה בדבליו כבירת הנצח של איקס, הכרה בדבליו כבירת הנצח של זד. זאת ועוד: דבליו לא תחולק בין איקס לזד, דבליו כן תחולק בין איקס לזד, דבליו תהיה בירת איקס פלוס זד, גבולות בני הגנה, מדינה בת קיום, כן רצף טריטוריאלי, לא רצף טריטוריאלי, מדינת שני קנטונים, מדינת שלושה קנטונים, מדינה דו-לאומית עם איקס קנטונים, שטחי איי-בי-סי-די-אי-אף-ג'י בקנטונים קיי-אל-אם של מדינה זד תמורת שטחי אן-או-פי של מדינה איקס שיועברו לקנטונים קיו-אר-אס במדינה זד תמורת סיפוח שטחי טי-יו-וי עם אוכלוסייה איקס לקנטונים איקס-וויי... בסיכומו של דבר, שני עמים מוכשרים השקיעו שלושה דורות ורבבות חיי אדם ביצירת סכסוך כל כך מפואר, כל כך מורכב, כל כך מסובך, עד שלעומתו הוכחת המשפט האחרון של פרמה היא משחק ילדים. ואתם מתיימרים לפתור את הסכסוך המופלא והקסום הזה כאילו היה משוואה עם נעלם אחד? איזו יומרה ואיזו עזות מצח! כדי לפתור את הסכסוך הזה צריך כנראה לקום דור חדש לגמרי, שכל אותן סיסמאות ומנטרות שזועקות ולוחשות ממעמקי התהום יעניינו אותו כמו השלג הנשכח של אמצע המאה שעברה. ז'ורז' ברסנס שר על שני דודים שלו אשר שנאו זה את זה שנאת מוות כי אחד מהם אהב אנגלים והאחר אהב גרמנים; וכיום שני הדודים האלה שוכני עפר, ובתו של הדוד האחד אוהבת את בנו של הדוד האחר, ושני הצעירים המאוהבים האלה הולכים יד ביד לבנות את השוק המשותף ואת הקהילה האירופית. ברסנס רק שכח לספר לנו כמה בני אדם איבדו את חייהם עד שהזוג המאוהב הנ"ל יכול היה לפסוע לעבר העתיד הוורוד, כשהוא מדלג ברגל קלה על שדות הקטל האיומים שהדורות הקודמים ידעו רק לדשן ולדשן. ואילו בכל הנוגע לסכסוך שלנו, עד שיקום הדור החדש הזה ימשיכו המנהיגים לדבר לעצמם וחסידיהם ימשיכו להתלהב מהכישרון הגדול שבו כל מנהיג משמיע את המונולוג שלו באוזני בני עמו, המשוכנעים ממילא בצדקתם.
אין חדש תחת השמש
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
