"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מוציאים את דיבת הדמוקרטיה רעה

,עודכן

לאחרונה נדמה כי לא עובר יום בלי שיתפרסם מאמר דעה המאשים את ממשלת ישראל, ואת המדינה בכלל, בחוסר דמוקרטיה, וכל צעד פוליטי או חקיקתי - ובפרט אם יש בו אזכור ליהדות, ציונות, אהבת המדינה וכדומה - זוכה לתיוג ככזה.

שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר עמד על חשיבות חופש הביטוי כמבחן מרכזי לדמוקרטיה. ואמנם, יספיק מבט בעמודי העיתונים כדי להיווכח שעיקרון זה נשמר בישראל בקיצוניות. מתווספים לכך עקרונות כגון שלטון הרוב, זכויות המיעוט, שלטון החוק, חופש העיסוק וזכות הקניין - הגם שלעקרונות הנ"ל יש סייגים, למשל כיצד להבטיח שחופש הביטוי לא יביא (כדברי אהרן ברק) "לפגיעה קשה, רצינית וחמורה בשלום הציבור וביטחונו", ובאיזו מידה שיטת בחירות, לכאורה דמוקרטית, עלולה לעוות את רצון הציבור. ואולי חשוב עוד יותר: הסכנה שמיעוט מוגן ינצל את מעמדו לסחיטת הרוב.

ישראל, חרף משמיציה, ודאי שאינה בין הרופסות שבדמוקרטיות, ואמנם מדד הדמוקרטיה השנתי של ה"אקונומיסט" הבריטי מציב אותנו בקבוצה אחת עם ארה"ב, צרפת, בלגיה, יפן ופורטוגל. ומה שחשוב יותר - דירוג ישראל עולה משנה לשנה. ראוי לציון שחרף מצבה הביטחוני מיום היווסדה, ישראל שמרה באדיקות על עקרונות הדמוקרטיה.

יש הטוענים שהדמוקרטיה הישראלית פגומה בגלל ה"כיבוש", ואולם זה ביסודו נושא פוליטי, דהיינו - מציאות שנוצרה בעקבות הדיפת התוקפנות הירדנית־פלשתינית ב־1967, ואלא אם כן ישראל מספחת את השטחים הרי שאין להתייחס אליהם על פי הכללים והחוקים החלים על המדינה עצמה, שכן הם באמת שטח כבוש. כדברי פרופ' רות גביזון: "מבחינת המשפט הבינלאומי, אין לפלשתינים 'זכות' לסיים את הכיבוש, ואין ישראל חייבת לסיימו".

יש גם מי שמלינים על הגדרתה של ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית", אך אין כל סתירה בין דמוקרטיה ליהדות. אדרבה, שורשי הדמוקרטיה נטועים עמוק במסורת היהודית, וכתב על כך הסופר הקתולי האמריקני תומס קהיל: "הדמוקרטיה צומחת היישר מהחזון היהודי של האינדיבידואליות; ללא חלקם של היהודים לעולם לא היה קיים העיקרון שכל בני האדם נולדו שווים".

אין להתעלם מנקודות תורפה ואיתותי אזהרה בדמוקרטיה הישראלית: יוזמות חקיקה, רובן פרטיות, שבאות לפגוע בסמכותו של בית המשפט העליון לבטל או להגביל חוקים בלתי חוקתיים, או הפגנות נגד היועץ המשפטי לממשלה - כל אלו אכן עלולים לפגוע באושיות הדמוקרטיה ושלטון החוק. איום נוסף על הדמוקרטיה הוא הפופוליזם מימין ומשמאל שמתפשט גם בישראל. הימין הקיצוני והסוציאליזם הם מעצם טבעם אנטי־דמוקרטיים מאחר שהם שוללים את האינדיבידואליות של האדם. שניהם מנופפים דגלים כוזבים - האחד של לאומיות, כביכול, והשני של מעמדיות מזויפת.

וכמובן שאחת הסכנות העיקריות לדמוקרטיה היא חוסר הסובלנות של הגורמים שמנהלים מסע פוליטי נגד יריביהם - כאילו בשם חופש הביטוי והדמוקרטיה. לקרוא לשר החינוך בשם הגנאי הפופולרי והבלתי נסלח "נאצי", או להציג את יצחק רבין המנוח או את בנימין נתניהו במדי אס.אס - אלו אינם מתיישבים עם חופש הביטוי או ההגנה על הדמוקרטיה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר