11 חודשים. בזיל הזול, על הסכין ועל האגרוף. זהו מחירם של מעשי סחיטה באיומים מתמשכים בישראל 2009. קיים פער בלתי מובן בין העונש המרבי של העבירה - תשע שנות מאסר - לבין העונש שנגזר על מור, ובין דברי השופטת על חומרת מעשיו לבין גזר הדין שיצא מתחת ידה. גם לפרקליטות חלק משמעותי בעונש הקל יחסית שנגזר על מור. הליכי הגישור שקיימה בתיק, מעשה ראוי כשלעצמו, הביאו אותה לסטות לחלוטין מרמת הענישה המקובלת ולהעמיד את העונש המקסימלי שנדרש על ידה על רף לא סביר של שנתיים מאסר בלבד. מכאן לא היתה רחוקה הדרך מגזר הדין הקל. במקרה זה שודר מסר שלילי לארגוני הפשיעה, שקובע רף נמוך במיוחד לעבירות של סחיטה באיומים. מסר מדאיג במיוחד לנוכח העובדה שהקורבנות היו שוטרים שצריכים להתמודד כל יום עם לווייתני הפשע. העונש הקל שנגזר על מי שאמר על שוטרים "אני אכניס אותם לכוכים, את הג'וקים האלה, הם יפחדו להסתובב ברחובות", בוודאי לא יקל על עבודת המשטרה במלחמתה העיקשת בארגוני הפשע. גם העובדה שבעודו נתון בכלא המשיך מור לאיים על שופטים ושוטרים, מעלה תמיהות באשר לגזר הדין המקל. הבעיה אינה בחקיקה, אלא באכיפה. החוק קובע רף גבוה למדי לעבירות איומים, אך בתי המשפט והפרקליטות לא תמיד מפנימים את המסר. לא אחת נפטרים, ובקלות רבה מדי, פושעים אלימים מעמידה לדין מסיבות שונות ומשונות. גם עסקות הטיעון המקילות היו לדבר שבשגרה, וגם כאשר מפעילים השופטים את שבט הענישה המסור בידיהם הם עושים זאת פעמים רבות ביד רכה, רחמנית. כפי שהוכח בפרשת טופז בישראל כל דאלים לא רק גבר, אלא הוא "גבר גבר". בחברה תרבותית הענישה אינה מוכוונת נקמה, אך לצד הרצון לשקם עבריינים הענישה חייבת לשדר מסר חד וברור של הרתעת עבריינים פוטנציאליים. שחיקה ערכית, מוסרית ומעשית ברמת הענישה ודיספרופורציה בין החטא לעונשו יזמינו מעשי פשיעה אלימה וברוטלית נוספים. גם בימים אלה, ימי סליחה וכפרה, ראוי שנשוב לזכור ולהזכיר את מאמר חז"ל, שכל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים.
כל דאלים "גבר גבר"
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
