כל הידיעות מובילות לטהרן

כל הדרכים מובילות לרומא - אבל כל הידיעות (החשובות) מובילות בסוף השבוע לטהרן. האופוזיציה האיראנית חידשה את פעולותיה; המנהיג הרוחני חמינאי ובובת השעשועים שלו, הנשיא אחמדינג'אד, ממשיכים לתקוף את "הסרטן הציוני" תוך הכחשת השואה (לא נמאס להם-); הנשיא אובאמה מוותר על תוכנית מערכת הגנת הטילים שעליה החליט קודמו, בוש, כשהוא מקווה כי בקרמלין יתמכו בהחרפת הסנקציות נגד טהרן; ואילו נשיא רוסיה, מדבדב, מספר כי פרס התחייב שישראל לא תתקוף את איראן ומוסיף כמעט באותה נשימה שנשק הגנתי לאיראן לא רק שאינו מזיק אלא גם יכול להפחית מתחים באזור, ועוד אומר זאת לרשת אמריקנית.

איראן, ולא אפגניסטן, היא היום במרכז העניין של הקהילייה הבינלאומית - עובדה שבפני עצמה אינה שלילית מבחינת ישראל. נתחיל במהומות באיראן, נמשיך עם הבחירות/ההצגה של 12 ביוני (שהוכיחו כי שלטון האייתוללות כבר לא יציב כמו בעבר) ועם "חבילת הצעות" שאותה שיגרה איראן למערב (חבילה שהיא אמנם משהו בין בדיחה לעלבון, אך הספיקה לאיראן כדי לקבל מעמד של בן שיח עם וושינגטון והמערב) ונסיים בביטול/דחייה של פרויקט טילי ההגנה של ממשל בוש שאמור לרצות את מוסקבה בנושא האיראני גם על חשבון פולין, צ'כיה והמדינות הבלטיות, שראו בתוכנית הטילים התקרבות נוספת לארה"ב. מדבדב סיפר לנו אתמול כי הפצצת איראן היא התסריט הגרוע ביותר. הנשיא סרקוזי היה מאוזן קצת יותר כשדיבר באוגוסט 2007 על שתי אלטרנטיבות קטסטרופליות: "בין הפצצה האיראנית להפצצת איראן".

ב-24 בחודש תדון מועצת הביטחון בהחרפת הסנקציות נגד איראן. אובאמה אמור ביום רביעי לנאום בפעם הראשונה בפני העצרת הכללית ולפני אחמדינג'אד. השניים, כך מבטיחים במשלחת ארה"ב לאו"ם, לא אמורים ללחוץ ידיים. יש לקוות.

מבולבלים? דומה שכולנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו