על קצה גבול היכולת של נבחרת ישראל

כולם מנסים לחזות איפה נבחרת ישראל תסיים את האליפות הזו: עם מקום באליפות העולם בקיץ הבא או עם מפח נפש. סביר להניח שכמעט כרגיל, זה ייגמר איפשהו באמצע.

נבחרת ישראל נכנסת לאליפות שבה טווח ההישגיות שלה גדול ונמתח מהישג עילאי עד לסיום בתוך שלושה ימים. מצד אחד זו אליפות בלי נבחרת אחת שהיא מעל כולן (למעט ספרד), שבה הרבה נבחרות חסרות שחקנים חשובים. ההגרלה של ישראל סבירה ביותר, כי שני שלישים מהנבחרות החזקות נמצאות בצד השני של ההגרלה וישראל לא תצטרך לפגוש אותן עד רבע הגמר, אם תגיע לשם.

מצד שני, גם במצב העניינים הנוכחי הנבחרת של צביקה שרף נופלת באיכותה מתשע-עשר נבחרות.

מי את, נבחרת ישראל? נבחרת עם אופי או נבחרת שתמיד חסר לה גרוש ללירה? שימו לב איך עמדה הנבחרת בשנים האחרונות בפני האתגרים המנטליים. פעמיים היא עלתה מטורניר ההזדמנות האחרונה; באליפות הקודמת היא ניצחה את סרביה ביום האחרון של הבית המוקדם ועלתה שלב; ובמוקדמות לאליפות הזו עשתה מהפך מדהים ועלתה במשחק האחרון.

מצד שני, אותה נבחרת תמיד חסרה משהו (מלבד ב-2003) כדי להיכנס אל שמונה הגדולות. השיא היה בהפסד לפורטוגל באליפות הקודמת, שמנע מישראל להגיע לשמינייה. כשמדובר בקרב על החיים יש לישראל ניצוץ, אבל כשנלחמים על הקצפת היא מאבדת אותו.

מקומות 12-9, כלומר לעבור שלב ולא להיכנס לרבע הגמר, חביבים על הנבחרת. ב-6 מ-7 האליפויות זה היה המקום של ישראל. יש מי שיראה בכך הסתפקות בבינוניות, יש מי שיאמר שישראל מתחה את גבול היכולת שלה ושם מקומה.

לא אתפלא אם גם באליפות הנוכחית בפולין הנבחרת תסיים במקומות האלו. כרגיל, ישראל הולכת על חבל דק. מעשה לוליינות שיביא אותנו לאליפות העולם בטורקיה ב-2010 - יהיה קשה לביצוע.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו