על תהליך התרחקות הקהל מהנבחרת

עצוב עד מביך לראות איך נבחרת ישראל מתכוננת למשחק מחרתיים מול לטביה, במסגרת מוקדמות מונדיאל 2010. ולא, אני לא מדבר על הצד המקצועי, כמו שאני מדבר על כל מה שקורה מסביב.

אנו רואים את הנבחרת הולכת ומתרחקת מהקהל, יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, והכל התחיל מאז שאבי לוזון הפך ליו"ר התאחדות הכדורגל. מאותו הרגע, מה שהקהל מקבל זה סלט של התבטאויות, הצהרות והבטחות, כשבמקביל, על המגרש, מה שכולם רואים זה סגנון משחק שרחוק מלהלהיב ולמשוך אוהדים חדשים וותיקים כאחד.

אפילו לקראת לטביה, אתה רואה עבודת קידום כושלת. מחביאים את הנבחרת. איפה המאמן? למה דרור קשטן מכנס את הנבחרת למחנה הכנה, אבל לא מדבר לאורך כל השבוע אלא מופיע אך ורק למסיבת עיתונאים אחת, יומיים לפני המשחק? הוא יכול היה לעזור בשיווק. חוץ מזה, אם לאורך זמן בהתאחדות רואים שהקהל מעדיף להישאר בבית, למה להתעקש על איצטדיון ר"ג. למה לא למלא את בלומפילד ב-20 אלף הצופים שאמורים להגיע למשחק וליצור אווירה חמה סביב המשחק-

במקום זה אנחנו רואים את קברניטי הנבחרת, אלא שגרמו לאווירת הריחוק, מחלקים כרטיסים חינם בכמויות גדולות ולמעשה מחפשים מתנדבים שיואילו בטובם לבוא ולראות את הנבחרת. הם לא מבינים שכמו שהנבחרת נראית, החינם לא יקנה אף אחד.

לדעתי המצב הזה הוא עלבון לנבחרת. בתקופתי לא התחננו שיבואו לראות אותנו. הכל נראה אחרת וטוב יותר ובגלל זה גם במשחקים שעל הנייר נראים פחות מעניינים, מול נבחרות נחותות מזו של לטביה, הקהל היה מגיע לאיצטדיון בהמוניו.

סיבה נוספת להתרחקות היא הצד המקצועי. כבר כתבתי השבוע על עניין הזימונים, אבל קשה להתעלם מכך ששוב נראה בהרכב שחקנים כמו גל אלברמן ועומר גולן, שלא משחקים בקבוצות שלהם, בזמן שמי שמשחק אפילו לא נמצא בסגל. הקהל שם לב לדברים כאלה. בניגוד למה שאנשים מסוימים חושבים, הקהל לא טיפש ולא מוכן לקבל את מה שקורה.

נשאר לי רק לקוות שהנבחרת תעלה מחודדת לשני המשחקים הקרובים ותנצח את היריבות החלשות, לטביה ולוקסמבורג. היא חייבת, כיוון שכל עוד יש סיכוי, גם אם תיאורטי, צריך לשמור עליו ואולי בדרך זו להחזיר לאט לאט את אמון הקהל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו