לדאוג שהחייל מספר 1 יגיע הביתה בשלום | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לדאוג שהחייל מספר 1 יגיע הביתה בשלום

, עודכן
0

נפתח בצפירת הרגעה: לראווי סולטאני לא היה שום סיכוי לפגוע באשכנזי. השב"כ פיקח עליו מקרוב, האבטחה תוגברה בהתאם למודיעין, ומכאן גם אפשר להבין את התדהמה שאחזה אמש במאבטחים, ובצה"ל כולו, למראה קיתונות הביקורת שנשפכו עליהם.

הבעיה שלהם, של כולנו, היא שהביקורת מוצדקת. מערך אבטחת האישים - בדיוק כמו מערך הבט"ש - נועד לקדם את הלא נודע. זאת חוכמה קטנה להתמודד כאשר יש מודיעין והתרעה, הקונץ הוא לעשות את הדבר הנכון אל מול הבלתי מתוכנן. וכאן, מול הרב"ט מכרטיס האשראי או מנפח השרירים הערבי מחדר הכושר, צריך להיות ספקן ולהניח שהכל היה קורס. ומה אז-

כבר שנה וחצי שחיזבאללה מבקש את נקמת רמטכ"לו המחוסל, עימאד מורנייה. בכל יומיים אנחנו מזהירים ישראלים במקום אחר על פני הגלובוס, והנה מתחוור לנו שהארגון מגייס בקלות ערבים מבינינו, כדי לפגוע ברמטכ"לנו. קשה היא תחושת הבגידה, קשה לא פחות הידיעה שהם עלולים היו להצליח. למה? כי למרות הבקרות והשבחים, יחידת האבטחה הצבאית היא יצור כלאיים שמקצועיותו האמיתית מוטלת בספק. יחידה שנולדה לפני עשור ויותר בחטא אי רצונו של השב"כ לאבטח את הרמטכ"ל, גדלה ותפחה, ועדיין דורשת הוכחה לצדקת קיומה, או לפחות לצדקת עצמאותה המוחלטת: אין סיבה בעולם ששב"כ, שמנחה מקצועית את כל משרדי הממשלה, לא ינחה גם את צה"ל באשר לאבטחת הרמטכ"ל.

זאת לא האנומליה היחידה. מאבטח אמור להיות עצמאי, ושיקול דעתו חייב להיות נקי. מאבטחי שב"כ, למשל, לא כפופים לראש הממשלה, ולכן אין לו הסמכות להורות להם מה לעשות. היחידה הצבאית, לעומת זאת, כפופה לרמטכ"ל, ולכן בסמכותו לפקוד עליה. אשכנזי הוא לקוח נוח ולא מרבה לעשות זאת, אבל הבעיה לא בו אלא בשיטה - שלאור המקרים האחרונים מחייבת בדיקה וכנראה שגם שינוי.

לפני שבועיים, סביב פרשת כרטיס האשראי, כתבנו כאן, תחת הכותרת "רמטכ"ל גנוב", שחיזבאללה בטח דופק את הראש ותוהה למה לא היה לו מישהו בקלנסווה. עכשיו מתברר שהיה לו מישהו בטירה, ומי יודע איפה עוד. על הרקע הזה, ובידיעת תאוותו לנקמה - תאווה שהפכה את הרמטכ"ל למאובטח מספר שתיים במדינה, אחרי ראש הממשלה - צריך להיות מוטרדים מאוד מהמוסיקה שנשמעה אמש מצה"ל, מוסיקה מרגיעה שמזכירה לוותיקים שבינינו אותן זמירות ששמענו מהשב"כ קודם ל-4 בנובמבר 1995, ועיקרה שיש על מי לסמוך. צריך לקוות שכך, אבל כדאי גם לתהות אם לא ראוי היה למנות מומחה חיצוני שיבדוק וימליץ, כדי שנהיה בטוחים שגם החייל מספר אחת יחזור הביתה בשלום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר