בואו נעשה תרגיל במתמטיקה. חברו את כל התקציבים של הפועל ירושלים ב-15 השנים האחרונות במונחים ריאליים וחלקו ב-15. אם להפועל ירושלים היה אותו תקציב כל עונה במשך השנים האלה, ובכל קיץ היו יודעים אותו מראש, אז אני חותם לכם שהקבוצה היתה כבר פעמיים אלופה ואולי גם ביורוליג. חוסר הוודאות שמלווה אותה כל השנים, מונע מירושלים את הצעד החשוב קדימה. בכל קיץ היא מתרכזת בפירוק והרכבה של הסגל ורק מילת הקסם "המשכיות" תקפיץ את ירושלים מדרגה לא לעונה אחת ולא לתואר אחד. גם בואו של גומא אגייאר לא מסתיר את העובדה שהספונסר הכי גדול של ירושלים הוא בעצם דני קליין. ב-15 שנותיו בקבוצה היו טייקונים, ספונסרים ותומכים, אבל קליין הוא למעשה האיש שהביא הכי הרבה כסף, למרות שהוא לא מביא אותו מהבית. קליין בכדורסל שלנו הוא סוג של נס כלכלי. קליין עסוק כל הזמן בלוליינות, כדי להחזיק את הקבוצה בצמרת הכדורסל, אך למרות היכולות המבורכות שלו, המצב הזה לא טוב לא להפועל ירושלים ולא לקליין עצמו. ירושלים וקליין עצמו צריכים לקוות ליום שהקבוצה כבר לא תהיה תלויה בו כל כך. במקום להתרכז בניהול ובחזון, הוא צריך להיות שר אוצר. אולי נפתח אתמול פתח לכך עם אגייאר, כי המטרה בשידוך הטרי היא לא דולר יותר או פחות, אלא יציבות. אם אגייאר יתחבר לעסק לשנים, אולי בפעם הראשונה קליין יוכל בקיץ הבא להביט שלוש שנים קדימה ולא להתעסק באיך שורדים עוד עונה.
