1. חוץ מהכיפה, אין לגומא אגאייר שום סממן בית"רי מובהק. למעשה, ככל שבוחנים אותו יותר, מגלים סוג של ארי גולד, הסוכן הכל יכול בסדרה "הפמליה". רוקד, לוקח את החיים בסבבה ומעשן מדי פעם גידולים ביתים. הנטייה היא לחשוב שהוא כאן לקטנה, אבל נדמה שאגאייר יישאר איתנו לעוד הרבה זמן. מה שהוא הספיק בשעתיים, גאידמק לא עשה בשנה: טי שירט למען גלעד שליט, כוס יין בתא כבוד, הסתחבקות עם התקשורת והופעה בלתי נשכחת עם לי פישמן, זמרת הבית של בית"ר ירושלים. ההצגה הכי טובה בירושלים היא כרגע הבוס שלה ובשבוע הבא הוא בסכנין, בקרב שאביגדור ליברמן לא יכול לחכות לו. 2. גם ערוץ 1 יהיה איתנו כנראה עד לסוף העונה. לצד מגרעות כמו דני נוימן ומחלקת הגרפיקה, יש לנו פרי-גיים כהלכתו. אנחנו לא מקבלים אלף פירסומות שהורגות לנו את חווית הצפייה וכמובן ישנה נוסטלגיה (יש מצב שיחזירו גם את "סיבה למסיבה"-). לכל דבר מתרגלים בסוף, גם לאנשי מחלקת הספורט של הערוץ הממלכתי. 3. אלי גוטמן קיבל אתמול משחק חושך מחניכיו, שאולי קצת גדול עליהם שני משחקים בשבוע. פתאום דדי בן דיין הזכיר לנו למה העביר קריירה שלמה בקבוצות דרדל'ה, איתי שכטר שקע במחשבות על אלכסנדרה השבדית (אתם עוד בקשר? תשלח מייל, תהיה בן אדם) וביברס נאתכו בועט בדלי בכל הזדמנות. גילי ורמוט היחיד שנוצץ כבר שבוע שלם, נקווה שזה יחזיק מעמד גם ביום חמישי הקרוב. כפי שהפועל נראתה אתמול, המשחק מול טפליצה לא הולך להיות לפרוטוקול בלבד.
