השבוע נחשפנו בתקשורת לעימות מוזר ביותר בין יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אבי לוזון, לבין מאמנה של נבחרת ישראל, דרור קשטן, בעניינו של הכדורגלן אלירן עטר, שחקנה של קבוצת בני יהודה. לכאורה, סיפור למדורי הספורט. למעשה, סיפור הקשור לבעיית האלימות בחברה הישראלית. עטר, כידוע, הואשם בכך שהסיע כמה נערים בדרכם לשוד קשישות. הוא הורשע וריצה את עונשו. יו"ר ההתאחדות לכדורגל, לוזון, החליט בשל כך כי עטר לא ישחק עוד בנבחרת ישראל. החלטה ערכית נכונה. לוזון הודיע על ההחלטה למאמן, קשטן, שככל הנראה הסכים עימה אך משום מה לא רצה להיות מזוהה איתה. לכן הודיע בפומבי כי אי שיתופו של עטר בנבחרת הוא על פי תכתיב מההתאחדות ולא בשל יוזמה שלו. ואז הודיע לוזון כי מבחינת ההתאחדות, אמורה ההחלטה בנידון להיות של קשטן. העניין הוא שנבחרת ישראל בכדורגל איננה שייכת ללוזון או לקשטן. הנבחרת היא של כל עם ישראל. רוב העם, כמו גם קשטן ולוזון, לא מעוניין להיות מיוצג על ידי מי שכבר הסתבך בפלילים. כפי שידוע לכולנו, כאשר שחקן כדורגל משחק בנבחרת הוא הופך למושא להערצה של נערים רבים - וכאשר מעריצים שחקן שהואשם בפלילים, נוטים לסלוח לו על פשעיו והופכים, מטבע הדברים, לסלחנים כלפי פשיעה בכלל. כי אם סלחו לו והוא משחקן בנבחרת, כנראה זה לא נורא כל כך. אגב, באותו הקשר אני סבור שההחלטה למנות את דייגו ארמנדו מארדונה למאמן נבחרת ארגנטינה מוטעית ועלולה להשפיע לרעה על מאות אלפי צרכני סמים בארגנטינה ובעולם כולו, שירגישו כי הדבר לא נורא כל כך. עובדה, אפשר לאמן את ארגנטינה ולהיות בעל עבר של סמים. לכן, במקומו של יו"ר ההתאחדות הייתי שמח לקבל את ה"האשמה" שהטיח בו קשטן כביכול. הרי אם לוזון הוא שהחליט כי אלירן עטר לא ילבש את מדי הנבחרת, הוא דאג למערכת ערכים ראויה. זו מחמאה גדולה עבורו, ולכן אינני מבין על מה יצא קצפו. מצד שני, יש להוסיף, לו הייתי קשטן הייתי מודיע קבל עם ועדה כי אני מקבל בהבנה את ההנחיה שלא לצרף את עטר, ואף הייתי מוסיף כי כך גם מאמן הנבחרת חושב שיש לפעול. אך ההתנהגות של ראשי הנבחרת בעימות הזה זורעת מבוכה ערכית. התנהגותם משדרת כי בנבחרת ובהתאחדות חוששים לומר בעוז שמי שפשע ושילם את חובו לחברה יכול להמשיך בחייו, אך אינו ראוי להוות מודל לחיקוי לילדינו. והרי ברור כי יש להבדיל בין תשלום חוב לחברה בגין עבירה לבין היכולת לשמש מודל לחיקוי לאחר ביצוע העבירה. אני מצטער על העימות המיותר הזה על רקע תופעת האלימות, אך גם מסיבה נוספת. עד כה לוזון וקשטן עשו עבודה מצוינת בנבחרת ישראל. הנבחרת השתפרה מאוד: היא מהירה יותר, אגרסיבית יותר, משחקה שוטף - וההישגים עוד יגיעו. יידרש לכך מעט אורך רוח, אבל כדי להגיע להישגים לא צריך לחשוש מביקורת ציבורית מעוותת על אי צירופו של שחקן מוכשר בעל עבר בלתי מוסרי. שחקן נבחרת ישראל חייב להצטיין במקצוע הכדורגל ובאזרחות מופתית כאחד. הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר
